Wednesday, January 28, 2009

נכנעתי. אני רוצה לכתוב.
נפלתי לתוך הבור של המילים
זה יכול לא להסתיים.
לא משנה.
הייתי בצניחה של גילעד וזכיתי לראות את חיוכו ולהחזיק את ידו
למרות שזה רק היה לעשר דקות
אבל לא משנה.
העיקר שזה היה.
ואיך אמא שלו עצבה שחטפו אותו כל כך מהר ממנה,
שחטפו את החיילים מהוריהם.
היא אמרה שאפשר לעשות דוקטורט על מצב ההורים של חיילים.
ואביו, אביו גם עצב, אם אפשר להבין מה הוא הרגיש.
בנסיעה
הסתכלתי במראה מקדימה כדי לראות את העיניים שלו
לראות אם בנו ירש את שלו ממנו.
אבל הם לא היו בדיוק אותו דבר.
לא משנה.
היה יום יפה

No comments: