Friday, May 15, 2009

לפעמים אני מרגישה נואשת להיות איתו
_________________________
אתמול בעיר, אני הולכת לכיוון התחנה המרכזית עם שקית של אותנטי ושקית של סטימצקי.
כשאני עוברת ליד דתיים, אני רוצה שיראו את אותנטי: שאני דתיה-שאנטית
כשאני עוברת ליד חילוניים, אני רוצה שיראו את סטימצקי: שאני מלומדת ותרבותית
כשאני הולכת ברחוב, אני מרגישה כל כך גאה להיות מי שאני. הדתיים של ישראל זה שונה מהדתיים של חו"ל. כאן, אני הולכת עם מכנסיים ועם אלוקים ביחד, שניהם בהוויה שלי, אני מרגישה את הרוח של ה', השכינה שורה, ואני גם מרגישה חופשייה בעולם התרבותי הזה בישראל. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה אני יכולה ללכת איפה שבא לי אני יכולה להתחתן מתי שמתאים לי אני יכולה לחבק את כל העצים ביער אני יכולה לשיר בקול אני יכולה לרוץ יחפה אני יכולה להיות שמחה, כל כך שמחה.
"האלוקים לא חושב, האלוקים הוא המחשבה". האלוקים הוא הרצון הוא ההליכה הוא החיבוק הוא העץ הוא הריצה הוא הרגליים היחפות הוא הרגש הוא השמחה הוא האהבה הוא הטוב והעשייה והגבורה הוא הנשיקה הוא הטוהר הוא הטוב הוא הרע והסבל והעצב והתיסכול הוא העלייה, תמיד בעלייה. אין דבר כזה ירידה

צריך תמיד לעשות טוב גם אם העולם אינו מחזיר טובה!

שבת שלום =)

No comments: