Wednesday, October 21, 2009

אין לי מה לעשות בלעדיך. אני חסרת חיים, חסרת מוטיבציה.
קמתי ב6 בבוקר מסיוט והתקשרתי אליך פעמיים אבל אז כשהתעוררתי שוב ב9 נזכרתי שאתה בשטח ושיש לך איתך רק את הפלאפון השני אז התקשרתי פעמיים לשני אבל לא ענית, כי אתם עושים כל מיני דברים בשטח.
חלמתי שניסיתי להתקשר אליך מלא ושממש דאגתי ובסוף הסתבר שאתה נהיה חרדי (אין לי מושג מה הקשר, אבל בקיצור- שאתה מתנתק ממני) וכל הזמן בחלום אמרת "נדבר על זה" אבל פשוט רצת ממקום למקום ולא התייחסת אליי ולא דיברת איתי על זה. זה היה החלום. ועכשיו כל היום אני בטח לא אוכל לדבר איתך אז יש לי עדיין את הטעם המר מהחלום, את הנואשות הזאת לדבר איתך ולשמוע ממך שמה שחלמתי הוא לא אמיתי, למרות שאני יודעת שהוא לא, אבל ככה זה עם חלומות: הם חורטים משהו בראש ואז צריך ממש לדבר עם הבנאדם כדי לשנות את התחושה.

לפעמים אני חושבת שאולי אני ממציאה את הבעיות והגעגועים, כאילו כדי לספר אחרי זה כמה קשה לי. אז אני מנסה להתנתק מכל רגש מומצא ולהרגיש רק את מה שאני מרגישה, אבל זה קשה. אז אני אומרת לעצמי- טוב, אני לא מתגעגעת ולא קשה לי. אבל אז אני כבר לא מרגישה מיוחדת, כאילו- אין לאף אחד סיבה לרחם עליי. ואולי הכל מסתכם בזה? ברצון האגואיסטי שלי לרחמים?
אוף

No comments: