Wednesday, October 28, 2009

עוד לא סיפרתי על הערב שהתחיל מר ועוקץ והסתיים בשמחה חסרת-מילים של הלילה.
הזמן: מוצ"ש שעבר
המקום: כאן, בביתי
חיכיתי כל השבת לדבר עם גילי, והנה סוף סוף יוצאת שבת, השמים הופכים משמי קודשין לשמי חולין והלבבות הטהורות פורשות כנפיים ובמקומן באות לבבות השבוע: מלאות במחשבות ובחרדות.
אני ממהרת להתקשר אליו, כל כך שמחה שהוא עונה לי ("שבוע טוב, מתוקה!") אבל עד מהרה הוא אומר לי שצריך ללכת (אבל שעוד נדבר הערב) ולפני שהוא הולך הוא מבקש שאעדכן אותו בקשר למה שאני מחליטה לעשות הערב. אני שואלת למה? (אולי הוא מתכוון להגיע לפה פתאום?) אבל הוא ממש ממהר והולך...
בקיצור, עוברות כמה שעות שבסופן אני ע-י-י-פ-ה וגילי כותב לי בינתיים שאי אפשר בסוף לדבר הערב ואני נכנסת למצב 2: מצב עצב, ומסבירה לו (בהודעות טקסט) שחשבתי שהוא בא, ושממש חיכיתי כל השבת לדבר איתו ושעכשיו אי אפשר לדבר?!
ב12 אני כמעט נרדמת ומקבלת הודעה ממנו:
"אולי באמת הגזמתי הערב, אבל אם הייתי בחוץ עכשיו היית פותחת לי?"
והתקשרתי אליו והוא אמר לי לרדת למטה ולפתוח את הדלת...
השאר זכור ושמח ומרגש מאוד

ממש יצא מעולה, כי הוא סגר שבועיים וממש הייתי צריכה אותו.
ובסוף הלילה הוא אמר לי: "אמרתי לך, כל מה שאת רוצה מתגשם. ככה זה כשאת נסיכה"
חיחי

1 comment:

*Astrea* said...

:) so happy for you!
im in the middle of writing a paper and just reading this made me happy