Tuesday, November 03, 2009

נראה לי שאצלי כל קשר השאיר כתם מובהק על ליבי כי באותו זמן לקחתי את זה ברצינות, רקמתי את זה לתוך הווייתי, ממש תפרתי את עצמי בתוך זה ואת זה בתוך עצמי עד שזה נהיה חלק בלתי נפרד ממני. חתמתי את ליבי על הקשר, על האדם, נסחפתי לגמרי, נתתי את כל כולי לתוך זה, התמסרתי.
האמנתי באותו זמן שהאהבה הזאת היא חשובה מאוד,
עד כדי כך שעכשיו אני לפעמים שוכחת עם הוא גילעד או אם קוראים לו משהו אחר. או למי אני שייכת. רגע, אני עם גילעד? אני לא עם נתי? איזה מוזר לפעמים.
אבל בסך הכל אני שמחה שאני כזאת, שאני אורגת חוויות עמוק-עמוק לתוכי, שאני רואה את הכל כמשהו רציני וחשוב ומחכים, אפילו שזה גורם לי להתבלבל לפעמים

No comments: