Tuesday, November 10, 2009

איך כתוב על יעקב "ויחשבה למעט" לגבי השנים שחיכה לרחל? כי כל רגע במשך אותם השנים, הוא אהב אותה כל כך. לא חיכה לסוף 14 השנים כדי לאהוב אותה. לא. לאורך כל הדבר אהב אותה, וכך השנים נדמו כאילו טסו...

ואני מחכה ומחכה שכבר נהיה ביחד, ופתאום אני מסתכלת על הקיר הורוד ורואה שאני אוהבת אותו כל כך, שאפילו כשאני עצובה, העצב נמחל קצת בזכות השמחה. אני שמחה כי אני אוהבת אותו. כי יש לי אותו. זו זכות, זו ברכה! אני שמחה כי אנחנו הולכים לחיות את כל החיים שלנו יחד. ויש לנו עוד כל כך הרבה שנים לפנינו, אז למה אני מבכה על כמה שעות\ימים שאי אפשר לדבר איתו? נהיה ביחד עד הסוף, יהיה זמן לכל המילים שלי. אני שמחה בגלל כל העבר המשותף שלנו, בגלל ההווה המרתק והמרגש, ובגלל העתיד (שיבוא עלינו לטובה, בעזרת ה'). בזכות אלו אנו נגאלים.
הלוואי ואזכה באמת כל הזמן למשוך את השמחה הזאת לתוך הכל!

ברוך השם


1 comment:

pip said...

אמן
beautiful :)