Wednesday, November 04, 2009

A fugitive of prospects

Winter is here, and with it- words...
====

==================
Lonely together,
Something disallows us to touch,
And yet, night has us giving in,
Crying,
What should we do?
We run undercover before the clouds of our minds
start pouring sadness over us,
We find a hug
And both shelter under it together,
It saves us
From the wrath of a thunderstorm of emotions
From a silent hurricane of despair.
===================
In the winter, when we're cradled inside the house, our thoughts flutter inside our four walls, and even when they evaporate, they hit the ceiling and come right back.
In the summer, though, outdoors, our thoughts and ideas evaporate into the entire world, and may never find their ways back to us again...
===================
Winter is for couples-
To concretize and express their hearts
To simmer their ideas
In each others pockets, hands and minds,
To let their truth be told,
To sit together and be cradled
By four walls of creativity.
===================
Winter is for couples.
The tears of heaven soften their dry hearts
And they can hug and feel again,
Now that clouds are over them
Smacking rain against their windows.
My window protects only one refugee: Me.
Without you.
====================
In two years our winter will be how winter is meant to be!
====================
The winter merges us into one being,
Into an intimate heart of summer, fall and Truth,
Love, remission, inspiration, creativity.
Kiss, hug, everlasting lust and insanity,
Under cloudy skies:
The heavens are crying
from joy with us,
Sending forth rain-tears down onto Mother Earth,
Into us again.
We're here, together,
Separated.
One unit separated into two; split.
Come back come back come back!
I'm waiting,
Staring at the wall,
Until you come back.
===================

I'm desperate, I'm obsessed.
==================
הדבר היחיד שאתה לא עושה זה כתיבה. אתה לא עוסק במילים כמוני.
אני מצליבה אותן, רוקמת בהן, תופרת, מנתחת, בונה מהן.
אני מפרידה, שוזרת אותן יחד שוב בתבניות עומקות ואמיתיות.
אתה לא משתמש במילים כמוני.
המילה בשבילי היא הפתח לאמת, היא פוצחת את המנעול לליבי, לעולמי.
אני נלחמת בעזרתה, מוגנת על-ידה. היא איתי יומם וליל, היא אני.
היא החלומות, הסודות, הערגה, היאוש.
אצלך זה לא ככה. אצלך הכל הרבה יותר פשוט.
אין לך את חרב המילה בכיסך, אתה לא מחובר לה,
לא נתון לה, והיא לא שפחתך כמו שהיא שפחתי.
===================
הגשם עדיין לא פצח דרך העננים, אבל השמים קודרים וקרים ושוב יש בליבי תחושה חמימה ונעימה. אני הולכת לכיוון ביתך ודמותך באה לעברי כמלאך הלילה שבא לעטוף אותי בעוד יותר חום וביתיות, לאמת את שימחתי. אתה מחבק אותי שם באמצע השביל, מסביבינו עצים הרוקדים לקול נשימותינו העליזות, אנחנו אוהבים כל כך.
===================
החורף מביא את השירה.
המילה שוב קורעת דרך נימי ליבי, דרך מחסומי שריריי.
המילה תהא לעולם מונחת עכשיו על הדף.
החורף מביא את השירה.
עמודים על גבי עמודים נרקמים מלפניי,
אני רכונה מעל הדף, ובחוץ הגשם יורד והקור סוחף,
אבל אני חמה בתוך ביתי
והעט רוקד מול עיניי
ואני מייצרת שורות של אמת
על גבי הקוים הכחולים.
זאת האמת שלי. זאת האמת.
==================
תבוא, תחבק אותי חזק.
החורף מאיים עליי,
הבדידות מנצחת. הגעגוע.
תבוא, תבוא,
תחבק,
לא רק זה.
תאהב אותי,
תן לי לבכות מרוב אושר
כמו לפעמים
כשדמעות נוצצות על פניי בחושך,
ואתה מחייך, ואוהב,
אז תבוא בבקשה,
הספיק לי להיות לבד,
מעתה- תבוא,
בוא נהיה ביחד לעד,
תחבק אותי
בחיבוק של נישואין, סוף-סוף.
הגיע הזמן.
==================
רצף, שוני, שינוי, בנים שהיו:
1\ השחור שגלש מעל ים כחול וסוחף.
אתה, עם המילים, השורות, השירים,
הנשיקות.
2\ השמחה, ההפתעות שריתקו ולפעמים הרחיקו,
הנשיקות שהיו פעם, ופעם לא.
הכהות, הקהות, הריחוק, הקירוב,
הלבביות, אי הודאות, האהבה.
3\ החצץ, ההליכות, הידיים שהחזיקו,
הריח של הלילה,
תחושת המצפון- זה לא נכון...
החיבוקים- תעזוב אותי...
זה היה, זה היה.
1\ השחור, הכחול, הקרח, האמת.
2\ האהבה, השמחה, התסכול, האשליה.
3\ השקר, ההתחמקות, החיבוקים.
=================
זהו לעכשיו






*i need to add the other poem from the paper



אני אוהבת אותך

1 comment:

*Astrea* said...

the ability you have is incredible.

i dont want to lessen the importance of winter, but i want to stand up for summer on just one matter-
in the winter your thoughts hit the ceiling and come back to you again. they're kind of trapped in the space between you and the walls.
but in the summer what leaves your head cans wirl around in the sun and seep in to nature, to everything around you. it can come to life through the world.