Thursday, April 23, 2009

What if one flower produced enough motivation for a whole life?

עוד בהשראת החליל

השחר נשקף במעיין הצלול של אהבה
שלהבת הנשמה בוקעת
ומזהמת;
אתה מטהר.
אני פורשת
ואתה מלקט

אתה אוסף גרגירים של אור
אתה אוסף אותי
את כל החלקים שלי
את הנשמה שלי.
אני משליכה
ואתה נותן לזה לעוף
כמו הציפורים
שאנחנו בעצמינו רוצים להיות

בהשראת חליל שנשפך עליו גויאבה

וריאציה #1: חליל שנשפך עליו גויאבה

הוא ילד מהעמקים של הגבעות
מטפס אל תוך נהר שופע
והלב שלי מרנין ורוקד לפניו
כאפרסק בקיץ
אני משתקפת באלפי האגמים של החיים
הטבועים בתוך עיניו התכולות
הוא מתוק כדבש, כקסם בסתיו,
הוא מנגן בכל המנגינות של הנשמה
ויש לו חליל שנשפך עליו גויאבה
זה משהו שכבר היה
אבל הקול של הכלי המשוח במלאכיות
נמשך לתוך הווייתו העכשווית
והאוהבת ללא קץ
אני רוצה שהוא יהיה איתי
יעטוף את שיריו סביב הלב העצב
סביב הגוף השקט
הזועק
הגיטרה תנגן
ואני אבכה
מאושר

וריאציה #2: חליל שנשפך עליו גויאבה

היה לו חליל, שנשפך עליו גויאבה
שנשפכה עליו גיטרה
המנגינות מרקדות לפני העומק הבלתי-נראה
וממתינות עד שיהיה חשוך מספיק
להיבקע מתוכי
להצטרף לשיר הנצחי של הנפש.
יש לו חליל והוא פעם ניגן בו
ונשפך עליו גויאבה
ואי אפשר עוד אבל אפשר
לספר
שיש תווים שלא נעלמים
היד שלי טבועה ביד שלך
ולא תנוע משם עד שלא יכרתו את ליבי מתוכי
אנחנו אביר ונסיכה
מאויירים
ויש חליל

Tuesday, April 14, 2009

אני רוצה להתחתן ביער

Monday, April 13, 2009

אני כל כך רוצה שהקצפת שלי יהיה כאן. אפילו רק יושב כאן בצד השני של החדר קורא ספר
או מצלם איזה משהו בחוץ
או מדבר אליי, כאשר הקול שלו מרחף אליי כסרט חלק של הרגשה דמויית-קצפת
או מקשיב לי באזניים קשובות
(פעם כשהייתי עצובה הוא אמר, "את יודעת, אני גם אוזניים, אני לא רק חיבוקים. כאן האוזניים לוקחות חלק" ואמרתי שאני לא רוצה להגיד והוא אמר "אכלת אותה" ואסף אותי אליו בחיבוק)
אני רוצה שהוא יהיה כאן. מחייך אליי, מביט לתוך עיניי, מתרכז בפנים שלי במבט חושב וממוסטל מאהבה
אני רוצה שהוא יהיה כאן
אפילו רק יושב ליד המחשב ורואה אותי בזוית העין הכחולה הבהירה שלו
אפילו רק נמצא באותו בית, כל עוד אני שומעת את הקול שלו.
אפילו אם הוא עצוב
אפילו אם הוא מסריח בגלל הצבא
אפילו אם הוא עייף

לא איכפת לי.

שיהיה איתי!!
עד מתי אוגוסט 08?

בלה בלה בלה

Sunday, April 12, 2009

כל הדיבורים האלה על עבדות מול חרות ו"מה זה חרות" ואיך משיגים חרות וכוליי לבסוף מגיעים למקום שאני באמת שואלת- מה זה החרות שלי?
ואני זוכרת כל מיני שיעורי פילוסופיה במכינה עם ישראל שורק (למדנו מלא על המושג "חופש" בזרמים פילוסופיים שונים).
אני חושבת שהחופש שלי זה להשתחרר ממחשבות כובלות. זאת אומרת, לשחרר את כל הסודות.
אבל לא הפסח הזה.
אולי פסח הבא.
לא נורא
זה יבוא
והוא ישמע
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
The seder was not so special. The pre-Pesach activities and classes with mechina were enlightening, though. We participated in a "social seder" i.e for social justice, freedom, etc. I was blazed with sparks of new ideas, I was bound in threads of motivation to make it mean something to me. It means something to me, all this Pesach stuff. It helps me think. How can I free myself of myself?
For heaven's sake, what more could I ask than a holiday that legitimizes my escape from my heart's chains? I am thankful, and one day I will use this oppurtunity.

Wednesday, April 08, 2009

She frowned upon the inner tides that were escalating beyond featured visibility. If only, she thought. To be precise, she was an awkward being of a likelihood that belonged to only those who survived the rationality of the History. She no longer knew if they were connected, all the fabricated existences of longing, but they both tortured until she was a feather in the tidy wind.

Tuesday, April 07, 2009

הלהט והאושר בקצרה, בכמה משפטים


יום חמישי גילי יצא חמשוש בצהריים. זה היה מצחיק: אחרי ההתנדבות בירושלים חשבנו שהם משחררים אותם רק בצהריים, אז עליתי על אוטובוס לבית שמש. בדיוק כשהגענו למבשרת גילעד התקשר לבשר שהם יוצאים עכשיו =) אז בדיוק לפני שהנהג סגר את הדלת ירדתי שם מהאוטובוס ולקחתי טרמפ חזרה לעיר הקודש. שם חיכיתי לגילעד, ואז כשהוא הגיע נסענו לתלפיות כי הוא רצה לקנות מגבר בכלי זמר. בערב הלכתי הביתה. ביום שישי הוא הגיע בבוקר ונסענו להרים ליד בית שמש, שם היה ממש כיף ורגוע ויפהפה! פשוט שלא היה מספיק דשא אבל זה כבר סיפור אחר, זה משהו שחסר בכל הארץ... בשבת היינו אצל אלינה, וגם בשישי בערב יצאנו וראינו את חנה ואורטל, ואז ביום אצל אלינה היינו עם אלינה ובתציון ומנחם והיה ממש ממש כיף! במוצ"ש נסענו אליו והייתי שם עד ראשון (בלילה ראינו מעבר ליקום ובבוקר נסענו לבור במגרון- מים קפואים! והיה כיף) ואז בערב הוא כבר היה צריך לחזור, אז נסענו לתחנה המרכזית והוא קנה לי אייס קפה ואז הלך ואז אני הלכתי. יום שני היה גם כיף, למרות ההיעדרות של יקירי. בבוקר הלכתי לאביטל לסרוק דברים, ניקיתי קצת, לקחתי טרמפ לי-ם (לאסוף את סנדלי השורש של גילעד מדרור) עם אישה מעניינת שסיפרה על האקרופוליס החדשה, שעליו שמעתי והתעניינתי שנה שעברה כשקיבלתי ירחון שלהם באוטובוס בי-ם. זהו בעיקרון. היום ניקיתי ואכלתי מלא חמץ, והיה יום יפה והאויר הריח כמו קיץ. כיף להיות בבית! רק חבל שזה בלי גילעד


פתאום נזכרתי במשהו שקרה במוצש לפני כחודש וחצי כשהיינו במסיבת גיוס של כמה מהחברים שלו, בבית של ישי. ישבנו ליד יעל שניגנה בגיטרה ואז היא אמרה משהו בקוים של "גילעד, אתה כבר לא מתקשר אליי, אתה לא אוהב אותי!" והוא ענה, "אני כן אוהב אותך, אני אוהב את כולם, אבל...!" ויעל, בחיוך, "אבל את מרים הכי הכי!" וגילעד חייך והנהן

Monday, April 06, 2009

On facebook:
Ben Buckman
A colleague on my Passover travel plans: "dude, you're barely even Jewish anymore!"


Which cultivated a desire to write out in an organized way what Jewish things I hold as essential and non-debatable as to my fulfillment of them.



[פתאום נזכרתי במסורת מסויימת במשפחת אימי ששכחתי ממנה]

אני מתגעגעת


היינו ביחד חמישי, ואז שישי עד ראשון
היה כיף לא מהעולם הזה
=)