Friday, May 15, 2009

לפעמים אני מרגישה נואשת להיות איתו
_________________________
אתמול בעיר, אני הולכת לכיוון התחנה המרכזית עם שקית של אותנטי ושקית של סטימצקי.
כשאני עוברת ליד דתיים, אני רוצה שיראו את אותנטי: שאני דתיה-שאנטית
כשאני עוברת ליד חילוניים, אני רוצה שיראו את סטימצקי: שאני מלומדת ותרבותית
כשאני הולכת ברחוב, אני מרגישה כל כך גאה להיות מי שאני. הדתיים של ישראל זה שונה מהדתיים של חו"ל. כאן, אני הולכת עם מכנסיים ועם אלוקים ביחד, שניהם בהוויה שלי, אני מרגישה את הרוח של ה', השכינה שורה, ואני גם מרגישה חופשייה בעולם התרבותי הזה בישראל. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה אני יכולה ללכת איפה שבא לי אני יכולה להתחתן מתי שמתאים לי אני יכולה לחבק את כל העצים ביער אני יכולה לשיר בקול אני יכולה לרוץ יחפה אני יכולה להיות שמחה, כל כך שמחה.
"האלוקים לא חושב, האלוקים הוא המחשבה". האלוקים הוא הרצון הוא ההליכה הוא החיבוק הוא העץ הוא הריצה הוא הרגליים היחפות הוא הרגש הוא השמחה הוא האהבה הוא הטוב והעשייה והגבורה הוא הנשיקה הוא הטוהר הוא הטוב הוא הרע והסבל והעצב והתיסכול הוא העלייה, תמיד בעלייה. אין דבר כזה ירידה

צריך תמיד לעשות טוב גם אם העולם אינו מחזיר טובה!

שבת שלום =)

Saturday, May 02, 2009

"What is the role of the man in the life of the suffering lovesick poetess?"

Friday, May 01, 2009

The Israeli Cultural Rainbow

What was really cool was that we got trempim with almost every type of Israeli.
Every time we entered a car it was like entering a different world, each with it's own music and style. The first tremp we took (from outside Tverya to the Katzrin area) with religious girls, mitnachlot- cut T-shirts, Shoresh sandals, and they had Beit Habubot and Gidi Gov playing.
Then we drove with a weird artist man with striped velvet pants.
We drove with high-class Ethiopian guys who listened to American hip-hop and had about them a layed back hip-hoppish-dancer-player style who seemed like they were on their way to a dance party.
We drove with an "ars" with slightly spiked hair who didn't have music playing but his phone rang and his ringtone was middle-eastern (mizrachi) music.
We drove with a Bet She'an woman (Bet She'an is a whole culture in itself) who listened to Galgalatz and had a screamy annoying voice.
We drove from Mechola (the middle of the bik'ah) to the turnoff to JM (it's an hour drive) with a Bohemian hippyish cool couple (he with dreadlocks, she with messyish hair) who were on their way to the Arava to go hiking (their jeep was jampacked with backpacks and hiking equipment) and they listened to a CD with Nomi Shemer and Lehakot Tzva'iyot (army bands).