Sunday, December 27, 2009

שחר הים נפצח על המזח
סערה מתערבלת סביב העולמות,
רקיע של תשוקה מתפוצץ מעלינו
מפזר ניצוצות עילאיים,
מתמשך, מתרומם, מתאדה.

חום ולהט וקירבה, רצון להיות אחד,
להיות מאוחדים.
הרגש הנשגב ממלא את גופינו, את ליבינו,
שפתי האחד מרקדות באגרסיביות מפתה
על שפתי השני.
הגוף הוא כמלאך,
אין כוח משיכה, יש שמים, יש עננים,
ואני בתוכם.

המילים העדינות שיוצאות מפיך
ממלאות את חלל אוזני
אתה מלחש, אתה אומר,
אני אוהב אותך, מתוקה שלי

ואני, אני אוהבת אותך, יקירי. כל כך כל כך אוהבת אותך...

Saturday, December 19, 2009

יום אחד
שדות יהיו פרושים למרחבים מחוץ לביתינו
נגדל בהם פירות וירקות
נצטלם הרבה
שכובים על הדשא, מחובקים עם העולם.
יום אחד
השמים והארץ יהיו המעצורים היחידים שלנו
ונהיה חופשיים
לשוט בעמקי היופי והטבע
לטייל
לטוס ולחוות
להיות ולראות.
יום אחד
נהיה נועזים
ולעיתים נוודים
נשוטט
ונעוף.
יום אחד
יהיו לנו ילדים
מתוקים
שימלאו את החצר,
שיחוו איתנו מקומות ואנשים שונים
מדבריות והרים
שמש ושלג
עולם ומלואו.

נעשה מה שבא לנו איך שבא לנו
נהיה סוג של היפים
ונרגיש את הטבע במו ידינו
את הקרקע
ואת השמים.
נהיה במקום אחד ואז במקום אחר, גם בחוץ גם בפנים
לא נשב במקום אחד יותר מדי זמן.

נהיה אנחנו
במלוא הזיו של המשמעות
c

Friday, December 18, 2009

I've got so much to do, and I'm so excited. Don't know where to start. And the music in the background is making me nostalgically feel like my options are limitless, I'm free right now. I can write my wings up to the sky, float my words on worlds of inspiration.
Yes, write!
And BE
I can be, and feel, so FREELY...!

And in the army, that's what they can't take away from me- my thoughts. But now that I'm home till Sunday, they're even more exploded, they're sizzling up my mind an I want to jump and cry and laugh all together. And LOVE, love everything, tearlove. lovetears.

I'm happy. I'm doing something so amazing, I'm doing what I want to be doing. And it's even really enjoyable, motivational and inpirational!

Saturday, December 05, 2009

איך אנחנו יודעים אם אנחנו מוכנים להתחתן? כן, זה יבוא בקרוב. בשנה, שנתיים הקרובות. אבל איך להלחיט אם בעוד כמה חודשים או בעוד שנה? לפני השחרור או לאחריה?
מצד אחד, להתחתן זה סוף סוף לחיות עם יקירי.
[בד בבד עם זה, הוא לא יהיה בבית הרבה. ואני אהיה לבד.]
מצד שני, אני גם לא רוצה למהר להתחתן כי זה אומר סוף לחיים שלי פה בבית שלי, בחדר שלי. אני לא חושבת שאני עדיין מוכנה לעזוב את כל זה לתמיד. נישואים זה לא דבר ניסיוני או זמני, כשאני מתחתנת אז זהו, אני לא יכולה פתאום להחליט שאני רוצה לחזור הביתה.

הוא הגיע להשבעה שלי!
וישבנו, וזהו, הרגשתי שפשוט חייבים להתחתן.

אמרתי לו-

אולי פשוט נתחתן?

אבל זה באמת לא "פשוט", ואנחנו לא מצליחים לקבל החלטה!

הקורס שלי הוא מדהים, והבנות מדהימות, והמפקדות מדהימות, והעונה מדהימה, והמיקום מצוין.
אז איך זה שאני, בתוך כל המדהימות הזאת, לא תמיד שמחה?
רוב הזמן אני כן שמחה,
אבל כשיורד החושך בלילה,
אני שוב נהיית כתמיד בלילה-
עצובה ובודדה
ורוצה רק
להתחתן
They can take away my physical freedom but they can never never take away my thoughts. My thoughts are mine. In my head. And they can soar freely, and nobody can know, nobody can tell me to stop thinking.

As a flutter of a bird on the rooftop of my life,
As a cloud above us all, As a sky as blue as Hope,
My thoughts are free to roam, free to feel, free to Be,
And in them I am me, me with You, You with Me.

As a change of wind, a strike of air,
A beauty in the summer,
A raindrop pure as Love,
A wave of inspiration,
a delicate happiness,
My thoughts are free to smile, free to laugh,
Free to sing.

Oh, they sing.

They sing the melodies of what sweetness could be out of this place.
The sweetness that will come when time allows.