Sunday, November 14, 2010

אני חיה על ולא את

אני יודעת, זה כל כך יפה.
וגם אתה, בדמיון הרחוק,
במקום המובטח.
כי הבית שלי הוא אדם ולא מקום,
אבל גם מקום ולא רק אדם
אבל האדם
הוא זה שמתנגן על המיתרים
וזה שמתנגש ומתרגש
ומתאהב
מחדש
בצליל של מרחב קטן ואור גדול.
אני יודעת, זה יפה,
כי הקירות הם כמו הצבע של
ושל ושל.
ואינסוף דמיונות על הזווית המסויימת
בעולם הזה
שבה נוכל להישאר
חזק חזק
בלי דמעה
ובלי עץ

No comments: