Saturday, November 20, 2010

מה יש לי פה? אני לבד עם המילים, רק המילים מועילות. הן מקשרות אותי למשהו קונקרטי ואמיתי, כאילו שבאמת יש כאן איתי עוד קיום, משהו חי. המילים הן מלאות, הן מ-ש-ה-ו, הן לא סתם חפץ כמו המחשב או פח הזבל או הירקות. הן לא דוממות כמו המיטה, האסלה והעיפרון, הספרים והגלולות והבגדים. יש להן יכולת החייאה, הן מצליחות להוציא אותי מהריבוע שבו אני נמצאת, הן גורמות לי להרגיש פחות לבד.
היתה לנו שבת מדהימה, לי ולגילעד. היינו ביחד מלא, וכל פעם שהייתי איתו ושראיתי אותו נדלקתי עליו והחזקתי בו והשקעתי את הראש שלי בצווארו רק מתי שיכולתי, כי הוא נותן לי תחושת ביטחון ורוגע כל כך עמוקים. הוא יצור שמגן עליי ממה שבחוץ וממש שמבפנים לראש, רק הנגיעה של העור שלו היא כמו רווחת אנחה ענקית. אחרי שלא ראיתי אותו 10 ימים, כל יישותי רצה רק להתקרב. הוא מדהים אותי, איך שהוא רק יושב לידי, ואני כבר שמחה, שלווה.
לא צריכה הרבה יותר מהאהבה הזאת.
זה כמו חום של גן עדן במרחב שלי, היד שלו, הכתף.
הם רמה אחת מעל כל שלווה אחרת בחיים
כשהוא בבית, אני מרגישה כל כך טוב, כל כך במקום.
אני מעריכה אותו כל כך ורוצה ללמוד עליו וללמוד ממנו עוד ועוד.
הוא הלך ואני לבד.
עד עכשיו חודש נובמבר היה טוב למדי!
מקווה שגם החודש הבא יהיה ככה!
אבל המילים לא מועילות מספיק, הן מאכזבות אותי, כי אני עדיין לבד בסופו של דבר. אין איתי לא ידיד ולא רע ולא בעלי היקר מכל.
אבל אני בסדר, למרות שאולי אני אבכה. אני בסדר גמור!!
He's coming home again on Thursday :)

No comments: