Sunday, November 21, 2010

השפה שלנו היא באמת קדושה, ויכול להיות שאני מתנגדת בנחרצות בקלות מדי לדעה של זרמים חרדיים מסויימים, שלפיה העברית היא שפה של קודש ולא של חולין ולכן אי אפשר לדבר איתה בדיבור חולין.
אני כל כך נטועה במחשבה שזה לא נכון, כי הרוב החילוני (והדתי) בארץ תופסת בדעה שלדבר עברית זוהי מצווה, שזוהי השפה שצריך לדבר איתה ביומיום.
החילוני המצוי יבוז למנהג החרדי לדבר ביידיש או בכל שפה אחרת, בטענה שהם לא ציוניים, לא עכשויים, חיים על פנלטה אחרת, ולגמרי לגמרי טועים.
אבל בעיקרו של דבר, השפה שלנו היא היא השפה של בריאת העולם. המילה העברית יוצרת עולמות. היא טומנת בחובה כל כך הרבה משמעויות. כל הגייה היא קדושה ונשגבת ומחוברת לעצם חיותינו, לשורש קיומינו, לטבע העולם.
ואנחנו מזלזלים בה יותר מדי.
אנחנו משקרים לעצמינו, לאחרים ולבורא העולמות בשפה ההדורה הזאת.
אנחנו מרכלים, חוטאים, מלגלגים בשפה הזאת.
אפילו אם אנחנו עצמינו נשתדל לתת יותר כבוד למילה העברית, החברה הישראלית בכללותה כלל וכלל לא מעניקה לה כבוד.
אנחנו הולכים ברחוב ורואים בעצמינו שהשפה העברית זרוקה עם הזבל ועם בדלי הסיגריות בשולי הכביש, שהיא זורמת עם הביוב ונמסה בלהט של הרוע.
יחד עם החסד וההוד שאנחנו כאנשים מוסריים למדי משתדלים לתת לה במעשי צדק וצדקה כאלה ואחרים, היא עדיין זרוקה ומלוכלכת ומלאה באבק.
כל שפה אחרת יכולה -וצריכה- להיות נתונה לשינויים כאלה ואחרים, לתרבויות כאלה ואחרות, להתנהגויות שונות, למשמעויות שונות, לשימושים שונים- חיוביים ושליליים כאחד, להיות בסכנה של זילות בשביל ההזדמנות להיות גורם תרבותי עשיר ומחנך. אבל העברית לא יכולה להיות כך, לא יכולה לאפשר לעצמה את הזלזול שנוצר כלפיה על חשבון הקיום שלה.
אז פתאום אני לא שוללת כל כך מהר את הדעה שעברית היא קדושה מדי בשביל לדבר בה, הרי תראו מה קרה לאותה שפה שממנה יצאה עולמינו המופלא.
יצא ממנה עולם, ועכשיו העולם מחריב אותה

No comments: