Thursday, December 23, 2010

I don't know why it doesn't do spaces when I press "enter". oh well.

יש לי בעיה עם אספקט מסויים של הסתכלות של אנשים מסויימים (אני אכליל ואגיד- חרדים לרוב) על הנושא של מיניות.
הבנתי מכמה אנשים פעם שאצל הרבה חרדים, העניין של הריון הוא סודי. לא מדברים על זה עם אף אחד, האישה עוברת את זה בעצמה, כמעט ולא מדברת על זה אפילו עם בעלה. וכמובן לא עם ילדיה. מהיכן בא התינוק? פשוט גדל איכשהו בבטן ואז אמא הולכת לבית חולים וחוזרת עם תינוק... אין יותר מדי דיבור על זה, ממה שהבנתי. אולי אני טועה בקטע הזה.
אבל גם בכל הנושא של מיניות, שזה הנושא הכי לא מדובר בחברה החרדית. זה סוד גמור. יש ניתוק מוחלט בין החיים הרגילים לבין החיים המיניים. אסור לדבר על זה בפומבי. רק בין בעל ואישה. לפני שנערה מתחתנת אני לא חושבת שהיא חוקרת או מבינה את הנושא עד לרכישת ידע מינימלי ומספק.
זה מפחיד, לחשוב על הניתוק הזה.
כבת, אם הייתי חיה בעולם שיש בו אנשים כביכול בלי שום מיניות מבוטאת (לא הייתי אפילו יודעת על המיניות הזאת, ואולי נרתעת מהמיניות שלי עצמי), בלי שום דחפים כאלה טבעיים וארוטיים, ואז פתאום הייתי מתחתנת ומגלה את הצד המיני בזכר, הייתי נכנסת לשוק. זה טראומתי. לראות גברים ברחוב ולדעת שיש להם עולם כל כך סודי שזה אפילו סוטה!
זה באמת סוטה. הם כאילו מלאכים אבל בפנים בפנים בתוך המיטה הם יותר בהמתיים.
אני מאמינה שזה צריך להיות חלק מהחיים. לא בצורה מוגזמת, כמובן. הנושא לא צריך להיות פרוץ וכן צריך להישאר אינטימי. אבל לא עד כדי חוסר ידע מוחלט. צריך לדעת על הקיומים של הדברים האלה, צריך אפילו לשמוע ולדבר על זה עם אנשים, לדעת שזה חלק מהאדם, וזה לא צריך להיות כל כך נסתר עד כדי חיסול בעולם החיצוני.
כן, אפשר לדעת על הפן הזה באדם כמו שיודעים על חלקים אחרים של הנפש, של האישיות. אי אפשר לייצור נתק כזה נחרץ, כי זה מנתק בין החלקים השונים של הקיום שלנו וזה לא דבר שנכון לעשות, וכמו שאמרתי- זה גם טראומתי וסוטה, שהמיניות היא כזאת כזאת סודית. עד כדי כך שכשמישהי מתחתנת (וזה מחזיר אותי לפוסט הקודם שכתבתי בנושא) היא לא מבינה מאיפה בא הדחף הזה בגבר, מאיפה פתאום באה הארוטיקה הזאת. ואין את המילה "ארוטיקה" בלקסיקון, אז איך קוראים לזה בכלל, ומה זה הדבר הבהמי והמפחיד הזה?
פשוט חשבתי על זה כשישבתי בתחנת אוטובוס, והיתה שם אישה חרדיה בהריון. ורציתי לשאול אותה- איך זה להיות בהריון?
ואז נזכרתי במה שאמרו לי פעם, שלא מדברים על זה.
בכל מקרה לא הייתי שואלת.
אני אומרת את זה גם כביקורת על החיים שלי. אני חושבת שזה היה יכול להיות נושא יותר פתוח בחיים שלי. שזה היה סגור מדי, ואולי סגור מדי ברוב המשפחות הדתיות. וזה הפריע לי. עכשיו זה כבר לא כל כך, כי עכשיו יש לי את החיים עם גילעד ואנחנו יכולים להחליט בעצמינו כמה לדבר על זה וכמה להיות פתוחים (פתיחות של 100%!) אבל אני יודעת שכשאני חושבת אחורנית, זה היה נושא לוטה בערפל.
אולי להרבה אנשים זה היה יכול להיות בסדר, אבל לא לי, כמישהי שעברה הטרדות וכו', ואין עם מי לדבר על הדברים האלה, עד שבא איזה נסיך כמו גילעדי שמציל אותי מזה
אז כשיהיו לי בנות בעזרת ה', אני לא רוצה שירגישו כמוני ושכל החיים רק יחכו לאביר הזה
*
I'm writing a book. Not about this, but I just remembered.

No comments: