Thursday, December 30, 2010

It's fun. I always think that I have so many favorite songs (over 200 on my Top Rated list on my i-pod), but really there are only a few songs that when they come on, I know that they are REALLY my favorite songs. Every single time they are so beautiful.

Monday, December 27, 2010

יום הולדת ומתנה וייסורים

In between tears, there was a knock on the door. I wasn't wearing my glasses and couldn't really see who it was. A guy and a girl. it was Hadas and Daniel (our 28-yr-old neighbors), with their smiley pretty faces standing there. They sang Happy Birthday, and had a chocolate cake with a lit candle in the middle and a wrapped gift. They said the gift is from Gilad. I made a wish and blew out the candles, and thanked them so much for this. it made me so happy! I took the cake and present and thanked them again and they left. (Later I went back up to say that the cake was yummy and to take up their offer of soup).
When they left, I opened the present. My feelings were a rollercoaster, and when I opened the box to find a VIDEO CAMERA (!!!!!!!) I burst into tears. I don't even know why. This is the best best present ever, and Gilad is the best best husband ever! But I just sat there crying, with all the parts of the package around me (cords, camera, battery, manuals, etc.).
I loved it so much and was so sad to be opening it alone.
Later I became happier, and now even though my eyes are puffy and tired, I know that this gift will be the start of a wonderful era in my life.
Tonight is my Hebrew Birthday and I'll be 21.
It doesn't mean much to me, but it would be nice to have someone come over to say hi.
התחלתי לבכות. לא התכוונתי. אמרתי גם שאני בוכה מלא, שכל יום אני צריכה להילחם בעצמי
שאלתי אם לדעתו יש דברים שהם קשים מדי ושצריך לעזוב אותם, או שאפשר להתמודד עם הכל
הוא לא הבין את השאלה אבל נגמר הזמן אז אמרתי לא משנה

עכשיו שהייתי אצל הקב"ן אני מרגישה שבאמת אין מנוס מפשוט לחכות, כי אף אחד לא יוכל באמת לעזור לי, ורק האמנות תבטא אותי
אני רואה מולי שקע חשמלי בתוך הקיר וחושבת להגיד לבחור שלידי "נכון זה מזכיר לך גלידה?" -איך שהצבע מהקיר טפטף על זה כמו גלידה שנוזלת על הגביע. (אין אף אחד שיושב לידי,) אבל אני מדמיינת שהוא עושה סרט (בעצם אני) על אחת שהוא הכיר פעם (אני) שהוא פשוט ישב לידה איפשהו (פה במסדרון) והיא אמרה לו- נכון זה נראה כמו גלידה? וזה חלק מהסרט. משהו סוריאליסטי כזה שמישהו פשוט אומר על מישהי את הדבר הזה, והמצלמה נשארת עם מבט לשקע, רואים רק את השקע הגלידתית הלבנה הזאת בתוך הקיר. ובסרט הזה יש עוד כל מיני דברים כאלה.
אולי גם את מה שראיתי כשהייתי באוטובוס לפני כמה ימים וזה היה לילה וראיתי השתקפות של האנשים באוטובוס בחלון האוטובוס, על רקע השמים הכהים וראיתי איש בחוץ הולך בצורה מונוכרומית ובידיו זר פרחים ענק. וכל זה הלך בתיאום, בסנכרון ובסכמתיות עם המוזיקה שבאוזניי. ראיתי את הוידאו של זה. דרך העיניים זה היה וידאו. זה תמיד. כל הדברים היפים שעוברים לידי. העיניים שלי הם עדשות של מצלמה, שמוסיפות את הרגש, את המשמעות הלא-מובנת, את התת-מודע של היופי הנוסטלגי של הדבר הזה.

Friday, December 24, 2010

Secrets of ObSeSsIoN

There are still two ideas that I wrote about a year ago that I can't find but I will one day, because they are important parts of me, and I wrote them so well.
*****
14.12.10
יש ריחות שאני מריחה שפתאום מבזיקים לי זכרונות של אותו ריח במקום וזמן אחר, מחשבה נוסטלגית והרהורית.
אני עומדת במקלחת ומריחה את המגבת שעוטפת אותי- מריחה, כדי הריח הנקי שלו ייתן לי שלווה, בתוך האדים פה והקור בחוץ.
ואני מריחה ריח, שפתאום אני יודעת שהוא הריח של המגבות בבית של סבא וסבתא בשיקגו (הבית שכבר לא שלנו) (איך אני יודעת? כנראה שגם שם הרחתי. או שהריח פשוט היה באויר). ואני עומדת דום במקלחת, בוהה אל עבר הוילון, וחושבת על זה, ומריחה שוב ושוב, עד שהריח נאבד ואין אותו יותר, והזכרון הזועק אט אט מתפשר ממני, ואוזל, כמו הריח שאזל קצת כל פעם. ככה זה עם כל כך הרבה ריחות. הם מחזירים אותי לזמן כל כך טוב, ואני שואפת ושואפת לתוכי את הריח ואיתו את הזכרון, ולא יכולה להפסיק להריח.
פעם הרחתי חולצה שהיתה לה את הריח של הבית של סבא וסבתא מפלורידה, ואז אני כמו נטרפתי, אובססיבית- מריחה ומריחה ומריחה, וכל פעם מניחה את החולצה, אבל שוב מרימה אותה ומצמידה אותה לאפי ומריחה, עד שהריח נגמר. ואם הוא לא נגמר, אני צריכה להכריח את עצמי באיזשהו שלב להניח, וללכת. אני לא יכולה לתת לריח הזה ללכת אני כל כך מתה עליו.

Thursday, December 23, 2010

I don't know why it doesn't do spaces when I press "enter". oh well.

יש לי בעיה עם אספקט מסויים של הסתכלות של אנשים מסויימים (אני אכליל ואגיד- חרדים לרוב) על הנושא של מיניות.
הבנתי מכמה אנשים פעם שאצל הרבה חרדים, העניין של הריון הוא סודי. לא מדברים על זה עם אף אחד, האישה עוברת את זה בעצמה, כמעט ולא מדברת על זה אפילו עם בעלה. וכמובן לא עם ילדיה. מהיכן בא התינוק? פשוט גדל איכשהו בבטן ואז אמא הולכת לבית חולים וחוזרת עם תינוק... אין יותר מדי דיבור על זה, ממה שהבנתי. אולי אני טועה בקטע הזה.
אבל גם בכל הנושא של מיניות, שזה הנושא הכי לא מדובר בחברה החרדית. זה סוד גמור. יש ניתוק מוחלט בין החיים הרגילים לבין החיים המיניים. אסור לדבר על זה בפומבי. רק בין בעל ואישה. לפני שנערה מתחתנת אני לא חושבת שהיא חוקרת או מבינה את הנושא עד לרכישת ידע מינימלי ומספק.
זה מפחיד, לחשוב על הניתוק הזה.
כבת, אם הייתי חיה בעולם שיש בו אנשים כביכול בלי שום מיניות מבוטאת (לא הייתי אפילו יודעת על המיניות הזאת, ואולי נרתעת מהמיניות שלי עצמי), בלי שום דחפים כאלה טבעיים וארוטיים, ואז פתאום הייתי מתחתנת ומגלה את הצד המיני בזכר, הייתי נכנסת לשוק. זה טראומתי. לראות גברים ברחוב ולדעת שיש להם עולם כל כך סודי שזה אפילו סוטה!
זה באמת סוטה. הם כאילו מלאכים אבל בפנים בפנים בתוך המיטה הם יותר בהמתיים.
אני מאמינה שזה צריך להיות חלק מהחיים. לא בצורה מוגזמת, כמובן. הנושא לא צריך להיות פרוץ וכן צריך להישאר אינטימי. אבל לא עד כדי חוסר ידע מוחלט. צריך לדעת על הקיומים של הדברים האלה, צריך אפילו לשמוע ולדבר על זה עם אנשים, לדעת שזה חלק מהאדם, וזה לא צריך להיות כל כך נסתר עד כדי חיסול בעולם החיצוני.
כן, אפשר לדעת על הפן הזה באדם כמו שיודעים על חלקים אחרים של הנפש, של האישיות. אי אפשר לייצור נתק כזה נחרץ, כי זה מנתק בין החלקים השונים של הקיום שלנו וזה לא דבר שנכון לעשות, וכמו שאמרתי- זה גם טראומתי וסוטה, שהמיניות היא כזאת כזאת סודית. עד כדי כך שכשמישהי מתחתנת (וזה מחזיר אותי לפוסט הקודם שכתבתי בנושא) היא לא מבינה מאיפה בא הדחף הזה בגבר, מאיפה פתאום באה הארוטיקה הזאת. ואין את המילה "ארוטיקה" בלקסיקון, אז איך קוראים לזה בכלל, ומה זה הדבר הבהמי והמפחיד הזה?
פשוט חשבתי על זה כשישבתי בתחנת אוטובוס, והיתה שם אישה חרדיה בהריון. ורציתי לשאול אותה- איך זה להיות בהריון?
ואז נזכרתי במה שאמרו לי פעם, שלא מדברים על זה.
בכל מקרה לא הייתי שואלת.
אני אומרת את זה גם כביקורת על החיים שלי. אני חושבת שזה היה יכול להיות נושא יותר פתוח בחיים שלי. שזה היה סגור מדי, ואולי סגור מדי ברוב המשפחות הדתיות. וזה הפריע לי. עכשיו זה כבר לא כל כך, כי עכשיו יש לי את החיים עם גילעד ואנחנו יכולים להחליט בעצמינו כמה לדבר על זה וכמה להיות פתוחים (פתיחות של 100%!) אבל אני יודעת שכשאני חושבת אחורנית, זה היה נושא לוטה בערפל.
אולי להרבה אנשים זה היה יכול להיות בסדר, אבל לא לי, כמישהי שעברה הטרדות וכו', ואין עם מי לדבר על הדברים האלה, עד שבא איזה נסיך כמו גילעדי שמציל אותי מזה
אז כשיהיו לי בנות בעזרת ה', אני לא רוצה שירגישו כמוני ושכל החיים רק יחכו לאביר הזה
*
I'm writing a book. Not about this, but I just remembered.
היתה לי עכשיו שיחה ממממש מצחיקה עם גילעד בטלפון
הוא חי בסרט, כמעט כמוני, הוא המציא שיחה שלמה בינו לבין הרמטכ"ל
שאולי יגיע לחתונה של מעוז ויוכצ'ה שבוע הבא
היי גבי אני לוחם בצנחנים בגדוד 101 ויש לי כמה בעיות אולי יש לך כמה דקות להקשיב לי
כן, אני אוהב לשמוע מלוחמים!
...
גילעד, אני מבין את המצב, אני אסדר את זה שתצא חמשושים
אבל אני לא רוצה חמשושים! אולי רק לצאת מדי פעם בשבת, ואפטרים...
בוא'נה, גילעד, אני רואה שאתה חייל רציני, אני מתעקש על חמשושים קבוע
אבל אני לא רוצה חמשושים!
I ate yummy Foulds Mac&Cheese, I made it really well but I ate it really fast.
i got a 1,200 shekel bill of arnona to the house even though we got an exemption from paying arnona.
And I just know I had stuff to do but I seem to be sitting here
wanting to start something, or continue something.
I want to bring paper recycling to the base, it's really important to me,
but I have to find out first if there already is.
And I'm waiting to know if my Gil will be coming home to me tomorrow :)
I'm so totally hoping that YES!
And then I can let everything relax again in the palms of his hands.
And I won't feel locked down to sitting here.
I can't seem to get up and DO something.
Oh well.
I need to start my dent in the world.

Wednesday, December 22, 2010


Still, in shapes of passion.
My lover's figure in the photos on the screen still excite me like once,
When I wished he'd be mine.
I longed for those arms to be the ones to guide me through the סבך of our forest.
Be mine! -
- My heart lingered like that on the colors and angles of his mysterious and happy being.
I admire and appreciate him so much,
For everything he does for me and for us.
He never tires of providing goodness.
His values of being a good best friend and a good husband isn't just faint "idea",
It persists through night and day, every night, every day,
Never ceases to take part in our life.
He'll do whatever needed, whenever.
I know that I've been granted with something so amazing.




It was fine in the end.

Tuesday, December 21, 2010

גזרי דין של בדידות וחושך
Today I had off, and I was in Beit Shemesh.
I went shopping and out to lunch with Imma.
I woke up late this morning,
last night I sat downstairs and read while Imma and Abba were downstairs doing stuff.
It was nice.
And tomorrow I'm free, and I'll do stuff.
In the evening I have drawing, which is always so relaxing.
BUT
In between I'm on base tonight from 8 pm to 8 am tomorrow morning
And I'm nervous because I don't like being there and having to do stuff there
Especially now, when I don't even really know what I'm supposed to do, and what I'm allowed to do.
And I'm nervous that someone will get sick and I'll have to do Shabbat.
I'm just always nervous about the army, even when I'm home, or have a day off, or two.
Tonight (if I'm allowed) I'll continue writing a story. And I'll bring a book to read.
And hopefully it'll be over in 5 months.
30X5=150
150 days left for me.

Monday, December 13, 2010

I'm waiting and waiting and waiting for so long.
Two more days!

Thursday, December 09, 2010

אני ממש שמחה שלא "שמרנו נגיעה" לפני החתונה
אני חושבת,
שכמו בכתות מסויימות בדתות מסויימות נגיד אצל שיאים מסויימים
שהם סוגדים לסבל והם חותכים את עצמם\
ואנחנו, בעלי הדעה ה"דמוקרטית" ו"הומניסטית" מאמינים שזה איום ונורא
אז ככה אני מרגישה שהדת שלנו, ההלכה היהודית עושה לכל מי שמתחתן
משהו מאוד לא הומני.
זה לא הומני או ערכי בכלל
להכריח אנשים ללכת מחיים של הפרדת מינים לאורך כל החיים וחוסר הבנה מוחלט של הצד הגברי של העולם ולא נגיעה אחת עם גבר
ליחסי אישות גמורים
תוך יום אחד.
זה טראומתי, פיזית ונפשית
ואני מאמינה שזה לא בסדר.
ולכן, אני שמחה שלא הלכתי עם הנתיב הזה.
דמיינו מישהי ש(לא עלינו) נאנסה פעם (חס ושלום!)
ואז פתאום (אני מדברת בעיקר על חרדים)
לילה אחד
היא צריכה לשכב עם מישהו שהיא בחיים לא נגעה ולא מכירה.
זה הורס, זה רומס, זה נורא.
עזבו נאנסה, אחת מכל שלוש נשים מוטרדת מינית
אז אחת מכל שלוש נשים זקוקה לאיזשהו תהליך מיני, ומוכנות.
ואצל חרדים בעיקר, כל העניין המיני הוא לא מדובר וסודי
וכך גם עם הבעל
בחורה פשוט נאנסת בליל החתונה שלה
ככה אני מרגישה לגבי הדרך הזאת
בא לי להציל את בנות ישראל


Wednesday, December 08, 2010

I need you.
I swear, I don't just want you.
I NEED you.