Friday, February 11, 2011

עברו יותר מחמישה ימים מאז תחילת מרתון השמחה שלי, מאז שגילעד עזב לצבא במוצ"ש שעבר, כשהסעתי אותו, כשחזרתי הביתה, כשבשבת דיברנו בכזאת קירבה שכמעט נטרפתי על דעתי, והחלטתי להיות חזקה ל12 ימים.
הוא חוזר בעוד שבוע, ובינתיים אני מחכה, ומתגעגעת, לצד השמחה שאני משתדלת להתעטף בה. זתומרת, לא להיות בהיי כל הזמן, אבל להיות במצב מאוזן ומסופק. כלומר, פשוט לא להיות עצובה, לא ליפול לזה, כי זה המקום הזה קל ואולי המקום הכי אמיתי אבל אני רוצה רק לנסות לימים האלה, להיות שמחה, לקום כל יום על רגל ימין.
אז עברו חמישה ימים והם עברו בטוב. אני מקווה שאני אוכל להחזיק עד יום חמישי כי אני מתחילה להתגעגע בטירוף וזה פוגע ביכולת שלי להיות שמחה ומרוצה עם המצב הנתון.
הגעתי הביתה לפני כמה דקות וכל כל כל כך רציתי שתהיה פה, שניכנס ביחד למיטה, שאני אהיה הכי קרובה לבחור שהוא שלי ורק שלי, שהוא שומר עליי ואוהב אותי, וכל יישותו פונה כלפיי.

No comments: