Friday, May 20, 2011

2/4

מוזר, אבל אני פשוט מרגישה מנותקת מהעולם, מרוב חוסר היכולת להכיל כל כך הרבה מרחקים ומתחים בבת אחת.

אני נשבעת לכל מי שקורא את העולם הקטן שלי בבלוג הזה, שאני צריכה שזה ייגמר, שזה ייפסק, הסבל הזה.

אני לא יכולה לשאת אותו יותר. כל כך הרבה חודשים ואפילו שנים שאני מתמודדת עם הדברים האלה, ואני מרגישה שהגעתי לשיא של חוסר-היכולת לבכות אפילו

זה קשה.
אנשים אומרים "אם יש לך אהבה אין לך זכות דיבור" ביחס לזה, ואני יודעת שהם צודקים

ושיש לנו אהבה אדירה ונשגבת
אבל היא פשוט
לא
יכולה להיות מומשת
במרחק כזה
היא רחוקה
והבעיות קרובות
ומרובות



http://www.youtube.com/watch?v=As2iFC_KxvM&list=PLA61274A89F5E24D1

2 comments:

*Astrea* said...

מי אמר שהאהבה פותרת את כל הבעיות?
גם אני שומעת את זה לפעמים. "את נשואה, אסור לך להתלונן". מה הקשר?
אבל אני לא לגמרי מבינה. הסבל הזה הוא בגלל הצבא? כי אם כן, ב"ה הוא אוטוטו נגמר...
ואם זה סבל אחר, אז דברי איתנו :)
חוץ מזה, באמת יש דאגות קרובות ומרובות. חיים של זוג צעיר הם מצומצמים יותר, מוגבלים יותר, גם אחרי הצבא. זה חלק מהחבילה :)

*Miriam* said...

התכוונתי בעיות של צבא