Sunday, October 02, 2011




אני לא זוכרת איפה הפסקתי לכתוב אבל בקצרה: אחרי ניו יורק טסנו לשיקגו, שם שהינו שבוע ואין יותר מדי מה לספר. היה שלו, אחרי השבוע המטורף (לטובה) בניו יורק. אחרי שיקגו טסנו לאטלנטה לשלושה ימים, כולל שבת, ששם דוד שלי גר, וחווינו מעט את מה שיש לעיר להציע. אה, שכחתי שבניו יורק קנינו מצלמת SLR. אחרי אטלנטה טסנו לאריזונה, אבל לא כך. היינו צריכים לחזור לשיקגו, לחכות שם בשדה התעופה עד הבוקר ואז לטוס לאריזונה. סיפור ארוך. אריזונה היתה מדהימה- היינו שם שבוע ויום. עלינו על camelback mountain שבתוך העיר סקוטסדייל, נסענו לסדונה, לגראנד קניון (יצאו לנו משם תמונות מדהימות. פשוט כי מדהים שם). אריזונה הייתה ללא ספק המקום הכי שונה והכי יפה.
אוקיי, מכאן הלאה...
ראש השנה. הגענו בערב ראש השנה. ישנו הרבה, גם בזמנים שלא רצינו- על חשבון כל התפילה ביום הראשון של החג, לצערינו. אבל. התפילה היא אינטנסיבית בימים אלו, עם הרבה שעות מול הסידור, מול הגברים שמקדימה. שליח הציבור הוא זכר, כל מי שעומד מול ארון הקודש ובקידמת בית הכנסת הם גברים. כל הסידור, כל התפילות שאני קוראת, נכתבו ע"י גברים, אך ורק גברים. וגם ה', שהוא מופיע כמה פעמים בכל פסקה, מיוחס כגבר, ושירחם עלינו"כרחם אב על בנים".


הכל מאוד זכרי.


התפילה בבית הכנסת יותר מדי מרוכזת בגברים. נכון, לנשים יש את הרוחניות העמוקה שלהן בתוך עצמן גם מאחורה, אבל אין סיבה לזה שהן מ-א-ח-ו-ר-ה. שכל ההסתכלות שלי היא לכיוון גברים. כדי לראות את ארון הקודש אני חייבת לראות קודם את הגברים ה"קדושים" האלה שבאים בינינו, כי להם בבית הכנסת יש מעמד גבוה יותר, זכות גדולה יותר, יש להם את המיקום המרכזי בבית הכנסת.


אני מבינה את הטענה שנשים לא יכולות להיות חלק מהתפילה כמו גברים כי הן אינן יכולות להוציא גברים ידי חובה (כי הן לא מוייבות במצוות האלה). אז בסדר, שימשיך להיות שליח ציבור שהוא גבר, וקורא בתורה שהוא גבר, אבל שהנשים יישבו לצד הגברים (שהמחיצה תהיה באמצע החדר) ולא מאחוריהם. ולמה שה' ירחם עלינו כמו אב על בנים? אמא שלי מרחמת עליי הרבה יותר מאבא שלי ואני לא רוצה להתפלל למישהו שיהיה אבא שלי כמו שלא הייתי רוצה להתפלל לאבא שלי שירחם עליי כי הוא עצמו עשה לי דברים מאוד לא רחמניים בעבר הרחוק, ולכן אני לא מסכימה להתפלל מסידור כזה שוביניסטי שאפילו תפילה אחת שנכתבה ע"י אישה אין. כל ההלכות ביהדות, כל המנהגים, הכל הוחלט ע"י גברים.


פעם טענתי שהיהדות האורתודוקסית היא לא שוביניסטית. אבל היא כן.


כמו שכיום נשים משכילות ומסוגלות לעשות אותם דברים שגברים עושים, אני מבינה בצורה חזקה שהדת צריכה להתקדם גם כן ושלוקח לה יותר מדי זמן לזוז.

כמו שמרתין לותר קינג אמר לנשיא ארה"ב שאמר לו לחכות בסבלנות- "חיכינו מאות שנים. אין לנו זמן לחכות".
ובאמת, לא היה להם, כי בינתיים לבנים המשיכו להרוג שחורים ברחוב ולהשפיל אותם.


והיהדות מתקדמת כל כך כל כך כל כך לאט!


*במסע חיפושים אחר סוג אחר של בית כנסת*


No comments: