Thursday, January 19, 2012

הראש לא יכול להכיל את כל מה שאני רוצה לזכור

תקופה שעברה מאד דומה ליציאה מחדר שהיה חדש לי.

כשאני נמצאת בחדר חדש ואז יוצאת ממנו אני לא יכולה לזכור פרטים, אפילו מאד ברורים, כמו צבע הקיר האחורי, או תמונה גדולה על הקיר או מיקום החלון, אם לא חשבתי עליהם בבירור כשהייתי בפנים, וזה מאד מתסכל אותי. אני מאשימה את זה בחוסר זיכרון צילומי, כי אני כל כך רוצה לנצור את הזיכרון והתמונה של החדר הזה בראש שלי, אבל אולי זהו התהליך הטבעי של המוח כאשר הוא חושב על משהו שלא ניצב מול עיניי. יש סצינה בסרט האהוב עליי "שמש נצחית בראש צלול" שמאד ממחיש לי עכשיו את הרעיון הזה.

Joel is dreaming and in his dream he sees Patrick from behind. In reality he doesn't know what Patrick's face looks like, so in his dream, when he tries to forcefully turn Patrick around, as body turns, head cannot, because the image of the face does not exist in Joel's mind.

אני יכולה לעיתים לחזור במחשבה שלי למקום שבו הייתי לפני שנים, ובאותו זמן כשהייתי באותו מקום, חדר, לדוגמא, עמדתי בכיוון אחד וראיתי רק שני קירות. ואני לא יודעת איך נראים הצדדים האחרים של החדר! ועכשיו, אני מרגישה נואשת לחזור לשם, אפילו בתוך הראש, ורק להסתובב! למה לא הסתובבתי אז? למה אני לא יודעת איך כל החדר נראה?

וכמו עם מקומות, כך גם עם תקופות. כשאני מנסה להיזכר בתקופה מסויימת, אני לא זוכרת את כל הצדדים. אני שואלת את עצמי בצורה נוקבת וחסרת רחמים לפעמים-

למה בכיתה יב' לא שאלתי שאלות מעמיקות יותר? למה לא אתגרתי את המורות בשאלות קשות? למה לא ביררתי מי זה חיים נחמן ביאליק שכתב את השמיעיני אם לא ידעתי? הם אמנם לא לימדו מי הוא, וחשבתי, מאחורי הראש בצורה חצי-אילמת שהוא חי בימי הביניים כמו משוררים יהודים אחרים, אבל למה לא באמת עצרתי את השיעור ושאלתי- "אבל מי זה ביאליק??"

וזה מתסכל. ממש כמו לצאת מחדר ולכעוס על עצמי שלא הייתי ערנית מספיק להסתכל סביבי ב360 מעלות. זה ככה עם כל תקופה שמסתיימת. רגע, אבל למה לה ביררתי את זה יותר? ורגע, איפה הייתי כשזה קרה ולמה לא הגבתי? ורגע, רגע, רגע!!! ממש ככה.

זה קורה לי כל הזמן, אבל קשה להסביר בדיוק מהי התחושה. זה קורה עם תקופות ועם מקומות ועם אנשים. כאילו שכשאני עוזבת משהו, הוא קצת נמחק מהראש, למרות שאני כל כך כל כך רוצה להיאחז בו עד הסוף ולדעת עליו הכל ולהרגיש שאני עדיין שם ולהרגיש למה עשיתי כל דבר ולהרגיש את הנוכחות שלי באותה תקופה ולא כרוח חולפת בה.

No comments: