Tuesday, January 31, 2012

זה לא רק בחו"ל

העדות שגארי יורופסקי מביא בסרטים הם עדויות מארה"ב. האם בארץ המצב הוא דומה?
מסתבר שכן:

השחיטה

השוחט לא מרוצה מנוכחות האורחים, אך הוא שותק. הוא תופס את הציפור בבסיס כנפיה הקרוב לצוואר, מקפל את ראשה לאחור ותופס גם אותו באותה היד. בידו השנייה הוא חותך חתך עמוק בצווארה. לרגע נראה שבכך הסתיימה הדרמה, כשגוויית ציפור לבנה ודוממת מונחת בין ידיו. הוא מנסה לפתוח בין אצבעותיו את החתך עוד קצת, ומשליך את התרנגול לתוך דלי צר, כשפניו כלפי מטה ורק רגליו מציצות מתוך הדלי החוצה. במדינות מערביות מנסים להמם את העופות לפני הרגע הזה, שלא יחושו את הכאב ואת הפחד של הדקות האחרונות. לא בחדרה, לא בישראל.

גסיסה: התלייה

כאשר אוחז עובד המשחטה את התרנגול השחוט ברגליו ותולה אותו במצבטי מתכת המחוברים למסוע, מתגלה המאבק ששיתקה אחיזתו המיומנת של השוחט. התרנגול חי עדיין, כאשר גופו ופניו נדחפים לתוך דלי צר אחר, המוסע תחת מתקן התלייה. הוא משתולל בתוך הדלי, דם ניתז והנוצות מוכתמות בו. פתאום מתבהרת מהותו האיומה של הרעש, המהדהד כל העת בחלל המשחטה: זהו קול פרפורם של עשרות עופות, הנחבטים בגסיסתם בתוך כלי המתכת. מול המסוע הארוך ניצבים פועלים, המחזירים לתוך הדליים תרנגולים, שבפרפורי גסיסתם הצליחו לחלץ את עצמם מתוכו. עשרות שורות של מסועים עוברות בכיוונים שונים בגובה העצום של המבנה, נושאים בעלי-חיים שכבר דומים יותר לאלה שאפשר לראות בסופרמרקט.

גסיסה: איבוד הדם

התרנגולים עוברים על פניי, תלויים על-גבי המסוע. רגליהם למעלה, פניהם מוצפים דם, והם עדיין מסרבים לוותר על חייהם: כל אחד ואחת במאבק פרטי משלה/ו על חייה/ו. החתך בגרון לא הרג אותם: במשך כמה דקות ימשיך הדם להגיע למוח מתוך כלי-דם היקפיים. העופות מקפלים את רגליהם, מנופפים בכנפיהם ומנסים להשתחרר מהלפיתה המתכתית בקרסול. אני נדהמת מהזמן הרב שהם כואבים את הקזת הדם ההולכת וגוברת. הדם נכנס לתוך עיניהם, לקנה הנשימה. הם מתנשפים, מתפרעים, מתעוותים מכאב, מרפים, שוב מתפתלים, צעקות מכל עבר. עומר מתגאה: "היום אנחנו שוחטים חמישים אלף עופות".



ממאמר אחר:

לא רק גדיעת קרניים. ב 13 בינואר 2002 שודרו בתכנית "כלבוטק" מראות מחרידים. פועלים נראו גוררים בכוח עגלות (פרות צעירות) מבוהלות ומרסנים אותן באמצעות מוטות ברזל והחדרת נזם מתכת לאפן, ללא הרדמה או משככי כאבים. לאחר מכן צרבו הפועלים מספרים על גב העגלות, כרתו את קרניהן ועצרו את שטף הדם באמצעות כוויית אש חיה. רבים מן הצופים הופתעו מעצם העובדה, שקיימת פגיעה בפרות בתעשיית החלב. הכל יודעים, שייצור בשר כרוך בהרג של חיות - אבל מה יכול להיות רע בחלב?! לרוע המזל, הכל רע בתעשיית החלב. המראות הקשים שנראו ב"כלבוטק" אינם חריגים ברפת החלב הישראלית המודרנית. האלימות מופעלת על הפרות יום-יום, ובדרכים שונות, כשהגורם הקובע כל פרט בחייהן של הפרות הוא השיקול הכלכלי. אמנם, בכולנו מושרשות אמונות חביבות ונוחות על טבען הנותן של הפרות, על חייהן השלווים ועל אהבת הרפתנים לפרות - אולם אין לאמונות אלה כל קשר עם המציאות.

http://www.free.org.il/main/index.php?option=com_content&view=article&id=69&Itemid=90

No comments: