Tuesday, February 28, 2012

על לגיטימציה



Religious-Judaism is discriminatory of anything else.
So to speak, any religiousism is discriminatory of anything else, because the religiousism is the pure belief that that is the one and only Truth of Truths, God of Gods. "We hold these truths to be self-evident--"-That God sent us the Truth in His scriptures. -That anyone who does not believe in Him is mistaken, misled and wrong. -That we must assist everyone to get up to that holy belief system because it, and only it, is Right.
Wrong.
All religions believe that, with full power and assuredness.
Which should lead us to believe that if there is a God, he is not the Jews God. He is the same God who is the Christian God and the Muslim God and the Buddhists Gods, and all the Gods that exist on Earth.
And what about- Not God? Is that an option?

חילונים לא יודעים שדתיים מתייחסים אליהם ביהירות פנימית ובתחושת שליחות להחזיר אותם בתשובה.

אני יודעת את זה כי אני גדלתי בסביבה הזאת, שבה (לרוב) רואים חילונים כאנשים שכנראה עדיין לא ראו את כל הצדדים היפים של הדתיות ולכן עדיין לא דתיים, או אנשים שלא באמת מבינים שהדתיות היא הצד העמיד והנצחי של היישוב פה בארץ ישראל ושלא מבינים שהם טועים. בכל מקרה, אם הם אצלנו בסעודת שבת צריך לשיר הכי יפה ולחייך הכי הרבה ולשבח את הטעם המתוק של החלה בקול רם כדי שאולי במקרה זה יצית בהם השראה למשהו קדום שקיים אצלם, לניצוץ ה"אמיתי" שלהם ואולי במקרה יחזרו ב"תשובה". כך היא ההסתכלות, לרוב.

עכשיו אני, כבחורה שלא מאמינה בטוטליות ההלכה ובחיוב לציית לה, יודעת איך יראו אותי ואיך יקבלו (או יותר נכון- לא יקבלו) את הדעה הזאת. שזה טעות, שזה לא נכון.

וזה מצחיק איך שהיחס שלי לדתיים היא ביותר סלידה מאשר היחס של החילונים אליהם. כי החילוניים פשוט לא יודעים מה הדתיים חושבים עליהם. הם, בעמדה שלהם של "חיה ותן לחיות", משליכים את זה על כולם ולאו דוקא יודעים שהדתיים, בתוכם, רוצים להחזיר את כולם ב"תשובה". אבל ברור שזה מה שהדתיים רוצים.

לדתיות יש מונופול על היהדות, גם כאשר הרוב במדינה הוא חילוני. כתבתי את זה כבר לפני כמה פוסטים, אבל אני כותבת שוב.

מה אלה המושגים "לחזור בתשובה", "לחזור בשאלה"? אני פשוט שונאת את זה. מי שנהיה חילוני, הוא בשאלה? לא! הרי זוהי התשובה לשאלה שלו. אפילו המושגים שנמצאים בשימוש הכלל-חברתי הם ממבט דתי. ברור שלא יכולה להיות לאדם לגיטימציה אמיתית להיות חילוני אם קוראים לזה "לחזור בשאלה". אוי, הוא חזר בשאלה. מסכן. הוא לא מצא את עצמו. הוא נמצא בשאלה מתמדת עכשיו.

למה החילוניות היא לא אפשרות שוות-כוחות לאפשרות הדתית? למה הם לא שווים מבחינת הדתיות? השיח החילוני-דתי צריך להכיל יותר קבלה ולגיטימציה מצד הדתיים.

בכל מקרה, חילונים לא יודעים שמבחינת רוב הדתיים הם לא שווים להם. זאת תופעה מעניינת- הניסיון הסמוי הזה להחזיר את כולם ב"תשובה", או לפחות לנסות ללא הרף ולעיתים בנואשות להוכיח לחיולוניים שהדתיות היא מקסימה ומדהימה.

ובנושא קצת אחר, משהו מעניין:

ארצות הברית, שלא מוגרת כמדינה דתית ושלא נוסדה על רקע דת מסוימת או כתוצאה ישירה מדבקות בדת מסוימת, מאמינה באלוהים בצורה רחבה ופומבית. על כל השטרות רשום IN GOD WE TRUST, בהמנון שרים על האמונה באלוהים, לפני "הכתרת" נשיא חדש יש איזה טקס בכנסיה, אם אני לא טועה, ובכללי- מזכירים את JESUS ואת GOD בכל מקום. ומה שמצחיק הוא שבישראל, שהיא מדינה יהודית בהגדרתה ושהיא פועל יוצא של האמונה הדתית לדורותיה, מאז היווסדה לפני כמה אלפי שנים, אלוהים הוא טאבו. אם יזכירו את אלוהים במקום לא דתי- זו כפייה דתית! בהמנון כמובן שאין זכר לאלוהים, ובשיח היומיומי יש השבחה של החלוץ, העובד, המשרת, הציוני, אך לא אלוהים. אני לא חושבת שזה טוב או רע, ואני אישית לא מאמינה שצריך לרשום ולומר את אלוהים בכל הזדמנות, זה פשוט מעניין לראות שמדינה שכל כולה מבוססת על דת עתיקת יומין עכשיו שוקצת לה.

כנראה נמאס כבר.

No comments: