Saturday, March 17, 2012

יונה וולך וכל השאר

הרעיון שהוא מציג הוא כאורח חיצוני ומעניין, כתערוכה על קיר לכולם, כלימוד אקדמי של דרך לחוות את החיים.

לי זה הרבה יותר מזה. זה בעצם אני.

הם לא יודעים מה זה אומר אפילו,

ואת כל האומר אני בולעת-

זאת אני. אף אחד לא יודע שאני מתבוססת בהוויה האסימטרית הזאת.

הזויות של השיר מלמדות אותם-

אותי מצמקות.

אני חייבת לצאת מהכיתה, נראה לי שאני אצא מהכיתה.

אף אחד לא מדמיין לעצמו כמה זה אמיתי

לי

יותר ממה שהם גורסים

זה גורס אותי

כאן

מהמילים המסוימות שמופיעות על הדף-

אני כבר מרגישה, הלב כבר מתנשף.

אני פה

והם עדיין שם

ולא יבינו מה לי.

כי לי

אין מילים.

דרך חור של מחט אני צריכה להזדחל

כדי להיות איתם.

הוא שואל "את איתנו?"

ואני-

יותר מדי!

*

צרצרים בחוץ

ובפנים קימורי הסדין

דוממים ועשירים

כים שלם של אסתטיקה

זוויתית וצבעונית.


No comments: