Tuesday, February 28, 2012

חתונות

בת דודה של גילעד (והפעם זאת באמת בת-דודה ולא בן-דודה או בת-דוד, מושגים נכונים לדעתי אך לא בשימוש) מתחתנת החודש. היא בת 18 או 19, לא ידוע לנו בדיוק, והחתונה הולכת להיות כמו החתונה של אחותה, באותו אולם ובאותו אופי כנראה. חתונה "חרדית" למהדרין.

יש לי הסתייגות לחתונות האלה, לרציונל הבסיסי שלהם.

חוץ מזה שאני לא יכולה לראות את גילעד ואם אני רוצה אז צריך להתקשר ולהיפגש בחוץ, שזה סתם מעצבן, כל הרעיון שמאחורי חתונה כזאת נראית לי שגויה.

החתן והכלה עומדים זה לצד זה מתחת לחופה- שני (כמעט) זרים שנפגשו לפני כמה חודשים בודדים, שני ילדים בני 18/19 שלא יודעים מה זה המין השני, ומיד לאחר החופה וחדר הייחוד הם נפרדים לכווול הערב (היא בעזרת הנשים והוא אצל הגברים, כאשר יש כניסה נפרדת לכל חלק של האולם ואין דרך אפילו לראות אחד את השני דרך הקיר המפריד), עד שהולכים הביתה ביחד ושוכבים אחרי שלא נגעו אחד בשני אף פעם ואפילו לא היו לבד באותו חדר ("ייחוד"). וזה "מצווה" לשכב באותו לילה, זה מה שהיה כתוב בספר הדתי שאני קראתי.

נשמע הגיוני, הא?

החתונה היא היום שבו החתן והכלה מתאחדים ליחידה אחת, למשפחה אחת. ודוקא בארוע המכונן והמרגש הזה, הם לא נמצאים ביחד, לא חוגגים ביחד, לא רואים אחד את השני. מתי, תגידו לי, מתי תהיה להם הזדמנות להתרגל קצת אחד לשני לפני הלילה המשותף שלהם במיטה אחת בבית אחד, לבד, ביחד?!

לא החלטנו עדיין אם ניסע לחתונה הזאת.

אבל שיהיה במזל טוב! באמת אני מאחלת את כל השמחה שיכולה להיות...

על לגיטימציה



Religious-Judaism is discriminatory of anything else.
So to speak, any religiousism is discriminatory of anything else, because the religiousism is the pure belief that that is the one and only Truth of Truths, God of Gods. "We hold these truths to be self-evident--"-That God sent us the Truth in His scriptures. -That anyone who does not believe in Him is mistaken, misled and wrong. -That we must assist everyone to get up to that holy belief system because it, and only it, is Right.
Wrong.
All religions believe that, with full power and assuredness.
Which should lead us to believe that if there is a God, he is not the Jews God. He is the same God who is the Christian God and the Muslim God and the Buddhists Gods, and all the Gods that exist on Earth.
And what about- Not God? Is that an option?

חילונים לא יודעים שדתיים מתייחסים אליהם ביהירות פנימית ובתחושת שליחות להחזיר אותם בתשובה.

אני יודעת את זה כי אני גדלתי בסביבה הזאת, שבה (לרוב) רואים חילונים כאנשים שכנראה עדיין לא ראו את כל הצדדים היפים של הדתיות ולכן עדיין לא דתיים, או אנשים שלא באמת מבינים שהדתיות היא הצד העמיד והנצחי של היישוב פה בארץ ישראל ושלא מבינים שהם טועים. בכל מקרה, אם הם אצלנו בסעודת שבת צריך לשיר הכי יפה ולחייך הכי הרבה ולשבח את הטעם המתוק של החלה בקול רם כדי שאולי במקרה זה יצית בהם השראה למשהו קדום שקיים אצלם, לניצוץ ה"אמיתי" שלהם ואולי במקרה יחזרו ב"תשובה". כך היא ההסתכלות, לרוב.

עכשיו אני, כבחורה שלא מאמינה בטוטליות ההלכה ובחיוב לציית לה, יודעת איך יראו אותי ואיך יקבלו (או יותר נכון- לא יקבלו) את הדעה הזאת. שזה טעות, שזה לא נכון.

וזה מצחיק איך שהיחס שלי לדתיים היא ביותר סלידה מאשר היחס של החילונים אליהם. כי החילוניים פשוט לא יודעים מה הדתיים חושבים עליהם. הם, בעמדה שלהם של "חיה ותן לחיות", משליכים את זה על כולם ולאו דוקא יודעים שהדתיים, בתוכם, רוצים להחזיר את כולם ב"תשובה". אבל ברור שזה מה שהדתיים רוצים.

לדתיות יש מונופול על היהדות, גם כאשר הרוב במדינה הוא חילוני. כתבתי את זה כבר לפני כמה פוסטים, אבל אני כותבת שוב.

מה אלה המושגים "לחזור בתשובה", "לחזור בשאלה"? אני פשוט שונאת את זה. מי שנהיה חילוני, הוא בשאלה? לא! הרי זוהי התשובה לשאלה שלו. אפילו המושגים שנמצאים בשימוש הכלל-חברתי הם ממבט דתי. ברור שלא יכולה להיות לאדם לגיטימציה אמיתית להיות חילוני אם קוראים לזה "לחזור בשאלה". אוי, הוא חזר בשאלה. מסכן. הוא לא מצא את עצמו. הוא נמצא בשאלה מתמדת עכשיו.

למה החילוניות היא לא אפשרות שוות-כוחות לאפשרות הדתית? למה הם לא שווים מבחינת הדתיות? השיח החילוני-דתי צריך להכיל יותר קבלה ולגיטימציה מצד הדתיים.

בכל מקרה, חילונים לא יודעים שמבחינת רוב הדתיים הם לא שווים להם. זאת תופעה מעניינת- הניסיון הסמוי הזה להחזיר את כולם ב"תשובה", או לפחות לנסות ללא הרף ולעיתים בנואשות להוכיח לחיולוניים שהדתיות היא מקסימה ומדהימה.

ובנושא קצת אחר, משהו מעניין:

ארצות הברית, שלא מוגרת כמדינה דתית ושלא נוסדה על רקע דת מסוימת או כתוצאה ישירה מדבקות בדת מסוימת, מאמינה באלוהים בצורה רחבה ופומבית. על כל השטרות רשום IN GOD WE TRUST, בהמנון שרים על האמונה באלוהים, לפני "הכתרת" נשיא חדש יש איזה טקס בכנסיה, אם אני לא טועה, ובכללי- מזכירים את JESUS ואת GOD בכל מקום. ומה שמצחיק הוא שבישראל, שהיא מדינה יהודית בהגדרתה ושהיא פועל יוצא של האמונה הדתית לדורותיה, מאז היווסדה לפני כמה אלפי שנים, אלוהים הוא טאבו. אם יזכירו את אלוהים במקום לא דתי- זו כפייה דתית! בהמנון כמובן שאין זכר לאלוהים, ובשיח היומיומי יש השבחה של החלוץ, העובד, המשרת, הציוני, אך לא אלוהים. אני לא חושבת שזה טוב או רע, ואני אישית לא מאמינה שצריך לרשום ולומר את אלוהים בכל הזדמנות, זה פשוט מעניין לראות שמדינה שכל כולה מבוססת על דת עתיקת יומין עכשיו שוקצת לה.

כנראה נמאס כבר.

Friday, February 10, 2012

Wednesday, February 08, 2012

הטענה הכי מטופשת נגד טבעונות

"אבל אם לא נחלוב את הפרות יכאב להן והן יסבלו"

בטבע כמובן שלפרות יש את הכמות הנכונה בשביל העגלים שלהן. הרי אי אפשר להניח שבאלפי שנים על כדור הארץ עד הביות של הפרות הן הסתובבו סובלות ואומללות. הסיבה היום שהן מניבות כמות כל כך אדירה של חלב זה בגלל ההנדוס הגנטי שאנחנו עושים עליהן כדי לייצר פרה עם כמות עצומה של חלב (תוך גרימת נזק לבריאותן), כדי להפיק הכי הרבה תועלת מכל אחת מהן. לצד זה, אנחנו מפרידים את העגלים מהפרות דקות ספורות אחרי ההמלטה כדי שהעגלים לא יינקו מהפרות וכל החלב יהיה בשבילנו, בני האדם.