Sunday, August 26, 2012

Florida

http://sg.news.yahoo.com/tropical-storm-isaac-hits-cuba-drenching-haiti-042508490.html
Just the picture of the car and palm trees, and the words "tropical storm" in the context of Florida, strike me a vivid memory of rain outside the porch, through the screen. The smell of freshly wet palm trees, of the asphalt and sidewalks speckled with raindrops. And the TV weather broadcaster, announcing those words- "tropical storm". I can hear her voice, coming out from the TV in the living room. I am sitting across on the couch, hearing about the "possible weather", the kitchen to my left, which I associate with macaroni&cheese, fresh salads, blueberries&sourcream. Bagels in the morning, with an egg on the side, dinners around the dining room table. This is vacation. This is serenity.
I remember the last week I was there in August 2011 (last summer), actually- the last Shabbat. The last Shabbat I saw NL.
Friday night dinner.
Imma was with us, so it was a full Fallet reunion. Except for UJ. He lives in Brooklyn. But right when we started eating the doorbell, with the tune that you can change, rang. NL went to open it and let our a cry
"OHHH!"
She could hardly hold her breath, because UJ showed up at the door, all the way from NY, on this very Friday night. NL sat down, well AR sat her down, or UJ, I don't remember, in the kitchen with her hand on her heart, still in shock, excited beyond breath, crying out "oh, oh!"
We all sat around the diningroom table that I love most in the world.
With the people I love most in the world.
For dessert NL surprised us with a cake for our first anniversary. A cake with white and purple frosting. Very sweet and smooth frosting, the kind they have in America, the kind I like.

What can I do with a memory so sweet?

Tuesday, August 14, 2012

כתבה חשובה בynet. בבקשה בבקשה תקראו




ציוץ של תקווה


רמי בל, פעיל בצוות החקירות של עמותת "אנונימוס" שמע ציוצים ממכולת אשפה בסמוך ללול תרנגולים, לתוכה הושלכו שקים עם עשרות אפרוחים מתים וגילה להפתעתו אפרוח ששרד. למרות הצחנה והמראות הקשים, הוא נכנס לחלצו
רמי בל
פורסם: 14.08.12, 09:38

בצהרי היום הגעתי ללול עופות של תעשיית הבשר ("פטמים"). המראה היה מוכר – מבנים ארוכים ואטומים, זה לצד זה. אלפי תרנגולים כלואים שם בצפיפות קשה, מתבוססים בהפרשותיהם.

 רבים מהם סובלים מ"כשילת רגליים", ותשושים מנשיאת החזה שנופח גנטית בשל הביקוש ל"שניצל". הם עוותו גנטית לגדול כמה שיותר מהר, ולהפוך תוך שבועות ספורים מאפרוחים לתרנגולים.

חלק משגרת העבודה בלול כוללת איסוף אפרוחים שקרסו והשלכתם לאשפה. האפרוחים זולים בהרבה מהמזון שהם צורכים, ולולנים מעדיפים לא לבזבז מזון יקר על אפרוח בעל התפתחות איטית יותר, ולהיפטר ממי שנראה חלש.


כמה מאות מטרים מאחורי הלול ניצב פח אשפה גדול. את צחנתו האיומה מריחים כבר במרחק 200 מטר, ריח ריקבון של מאות גוויות. בפח ראיתי שקיות זבל, ובתוכן פגרים של עשרות אפרוחים.

אזהרה: תמונות קשות לצפייה 

צילום: אנונימוס
צילום: אנונימוס, עריכה: גלי כץ


עובדי הלול אוספים את המתים והגוססים לשקיות ניילון. מי שנזרקו בחיים מוצאים את עצמם נחנקים ונמעכים בין גופות נרקבות שנאכלות על-ידי רימות בחום הכבד. אם טורחים לקשור את השקית, הייסורים לפחות מפסיקים, אני מקווה, אחרי כמה דקות.


בדיוק כשהתכוונתי ללכת, שמעתי ציוץ דק מכיוון הפח. התקרבתי, ולמשך כמה שניות שוב היה שקט. לפתע ראיתי אותו – אפרוח צהוב, קצת מלוכלך ומרוט, אך חי ונושם – אבוד בתוך הפח המצחין. מצייץ במצוקה, אבל מפחד ומתחבא בין השקיות.

לא הבנתי איך הוא הצליח לשרוד שם עד עכשיו – האם הצליח לחורר את השקית שבה קשרו אותו, ונמלט החוצה בזמן? אולי הושלך מחוץ לשקית ישר לתוך הפח? האם יצא משקית שלא נקשרה לקשור?
מתוקים על ארבע
צפו בגורי חתולי חולות נדירים / ארז ארליכמן
שמחה גדולה לרותם וסלע, צמד חתולי החולות הנדירים בספארי בר"ג, לאחר שהאם המליטה ארבעה גורים לפני כחודש. זו תוספת חשובה למין הנדיר, לאחר שכמעט נכחד בטבע המקומי. בספארי מחפשים עבורם שם המתחיל באות ר'. יש הצעות?
לכתבה המלאה

החלטתי שאם האפרוח הזה הצליח לשרוד את הגיהנום החם והמצחין הזה, אני יכול לפחות להוציא אותו מהפח, ולתת לו סיכוי כלשהו לחיות. זה לא היה נעים, בלשון המעטה, להיכנס לפח ולזחול על ערימת הגופות. גם הריח שדבק בי (ובמכונית) עוד שעות אחר כך לא היה מלבב. אבל הרגשתי שזה היה הדבר הנכון לעשות.

כשעצרתי במרחק את האוטו והתבוננתי בו, ראיתי שהוא במצב לא טוב. הוא בקושי הצליח לקרטע, אבל כשליטפתי אותו הוא עצם את עיניו בהנאה. לא ידעתי האם לחפש לו גינה מאמצת, או לקחת אותו לווטרינר.

בסוף החלטתי להשאיר אותו באגודת "צער בעלי חיים תל אביב" – שם הובטח לי שיפגוש וטרינר ויקבל את כל הטיפולים הדרושים, וכשיחלים יוכל לחיות יחד עם ברווזים ותרנגולים נוספים.

למרות המאמצים, האפרוח לא שרד

שמחתי שהאפרוח הקטן, שרק לפני כמה שעות התבשל בעודו חי בתוך פח זבל, מקבל חיים חדשים, ויזכה לחיות יחד עם חברים נוספים, על אדמה ועשב. היום התקשרתי לדרוש בשלומו, והתעצבתי לשמוע שהוא לא שרד, למרות התרופות שקיבל. הוא כבר היה פצוע מדי.

בסופו של דבר, כשאני חושב כמה המראה הזה שכיח, מרגיש לי מוזר להתמקד באפרוח בודד. הרי 15 אלף אפרוחים זכרים מומתים בכל בוקר רק במדגרות של תעשיית הביצים, משום שזכרים אינם מטילים ביצים ואינם מהזן שמשתלם לגדל לבשר. ובכל זאת, "15 אלף אפרוחים" זה נתון שאי אפשר לתפוס, עד שהוא מאבד את משמעותו. האפרוח היחיד שליטפתי, שהתכרבל בין ידיי, מוחשי הרבה יותר עבורי.

כבר לפני 10 שנים ניסחה ועדה של משרד החקלאות תקנות למניעת סבל בהמתת בעלי חיים, ובכלל זה אפרוחים. מדובר בתקנות שבסך הכל מחייבות להרוג את בעלי החיים הללו (שאינם מיועדים למאכל אדם) מוות מהיר, ולא להפקיר אותם לגסיסה אטית בפחים.

התקנות הוגשו לכנסת, שאישרה אותן, אבל מאז מקפיאים אותן כל שרי החקלאות, בלחץ בעלי המדגרות. עשרות מיליוני אפרוחים גססו בפחים בעשור האחרון רק משום שחוק צער בעלי חיים מופקד בידי משרד החקלאות, שמשרת את התעשייה החקלאית ואדיש להתעללות המונית ומיותרת בבעלי חיים.

החלטת הממשלה האחרונה לאסור על הרעבת התרנגולות ועל כליאתן בכלובים מתחת לתקן האירופי המינימלי, אמנם לא תחסל את הסבל בתעשיית העופות, ולמשל לא תשפיע כלל על גורל האפרוחים המושלכים לפחי האשפה בלולים ובמדגרות. אבל אותי ההחלטה הזאת של ממשלת ישראל משמחת וממלאת תקווה, כיוון שהיא מייצגת שינוי גישה, ונכונות חדשה שלנו כחברה לבחון את הסבל שאנחנו גורמים למיליוני יצורים חפים מפשע.

הכותב פעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים

Tuesday, August 07, 2012

אני גמדה של פירות יער

Saturday, August 04, 2012

Love, just LOVE

LOVE and PEACE project


Check out these three links.

Martin Luther King, Jr. said that you must never hate your enemy or your oppresser. Always love everyone, to leave room for conciliation. 
You can hate the actions, not the people.

"Darkness cannot drive out darkness; only light can do that. Hate cannot drive out hate; only love can do that."
And Mahatma Gandhi said 
"An eye for an eye only ends up making the whole world blind."

Thursday, August 02, 2012



"המיה בלתי פוסקת, צחנה מרטיטת נחיריים ומרבד לבן של בעלי חיים שנמצאים בתנועה מתמדת - ברוכים הבאים ללול תעשייתי. זהו מבנה גדול, אטום, שמואר בתאורה מלאכותית כ-20 שעות ביממה. התאורה נועדה לשבור את המחזוריות הטבעית של פעילות התרנגולים ולגרום להם לאכול יותר. החיים שלהם לא מעניינים אף אחד - הפגרים שהתרנגולים האלה יהפכו להיות - הם המטרה..."

תקראו את הכתבה הזאת