Thursday, August 21, 2014

החייל שנמצא מת חשף: "עברתי תקיפה מינית"

החייל שנמצא ללא השבוע רוח חיים, תקף לאחרונה את הקהילה היהודית בארה"ב בה גדל, וגילה שהיה קורבן לאונס וניצול מתמשך בילדותו. הוא סיים: "יש ניצולי תקיפה מינית שנופלים לזרועות המוות"

צביקה קליין | 20/8/2014 14:51שלח לחברShare on facebookShare on twitter
"תסמיקו לכמה דקות, כדי שאחרים יפסיקו לדמם": דוד (דייב) גורדון, החייל שנמצא ללא רוח חיים אתמול לאחר שנעדר במשך מספר ימים, היה ניצול של פגיעה מינית חריפה, שעבר כילד בקהילה היהודית בדטרויט, מישיגן. ‏החייל יובא למנוחות מחר בשעה 16:00 בהר הרצל בירושלים ומשפחתו מבקשת מהציבור להשתתף בהלווייה. 

• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו 

גורדון ז"ל חשף את ההתעללות בבלוג שפרסם באתר "האפינגטון פוסט" בחודש דצמבר האחרון, והפנה אצבע מאשימה לקהילה היהודית בה גדל, ששתקה ולא עשתה דבר. "הוא יגדל ויתגבר על זה", כתב על היחס שגילו כלפיו. בשורות מצמררות הוא מפרט את תחושותיו וזכרונותיו כבוגר מאירועי התקיפה. 

"המדרגות שמובילות לחדרו של הילד בקומה הראשונה נראות כמו נצח. הוא רק רוצה להיות לבד. רק רוצה לישון. העיקר שלא יצטרך להתמודד עם המציאות. עמוק בפנים כמה קיווה שהיה לו האומץ לעצור אותם. להגיד לא. עכשיו הוא לכוד, לא מסוגל להסגיר את הסוד המפחיד שלו. הוא יכול רק לפנטז על נקמה כילד בגברים הרעים האלה, שתאוותם המעוותת השתוללה בעורקיהם". כתב גורדון. הוא המשיך: "תמיד אמרו לו לא לדבר. אמרו לו שזה לא צנוע לדבר או למשוך תשומת לב לעצמו. אך מי הם שידברו על צניעות?" 
 
דוד (דייב) גורדון. ''חולם לברוח מהגיהינום הזה''

"הוא מרגיש נכה כאשר הדמויות הדוחות מכל מקרי ההטרדה המינית, האונס והניצול חוזרות שוב ושוב בראשו הצעיר, יחד עם בושה וחרדה עצומות. הוא חולם לברוח מהגיהינום הזה". 

גופתו של גורדון, שנעדר מאז יום ראשון, נמצאה לאחר מספר ימי חיפושים. גופתו אותרה סמוך לבסיס צריפין כשנשקו האישי מונח לידו. הוא היה לוחם מצטיין מחטיבת גבעתי, שהשתתף במבצע "צוק איתן". הוא עלה לארץ לבדו ונחשב ל"חייל בודד". 

בבלוג שכתב מאשים גורדון את הקהילה היהודית שבה גדל בדטרויט: "כקרבן של תקיפה מינית חוזרת ונשנית, על ידי מספר אנשים מתוך הקהילות היהודיות במדינת מישיגן, שמונה השנים האלה היו נוראיות. בתי כנסת ומוסדות נוספים של ארגונים יהודיים באזורי אוק פארק וסאות'פילד בדטרויט היו המחבוא הסודי, שבו עברתי סוגים שונים של הטרדה מינית, ניצול מיני ואונס בגילאים 8 עד 11. אך הטראומה לא פסקה כשהניצול פסק". 
  
"סיפרתי למורים שסמכתי עליהם, מטפלים, מנטורים ואף לחברים, אך בעיקר, כתבתי את הדברים. כתיבה הפכה להיות צורת ההתבטאות הייחודית והאפקטיבית של, והיא אפשרה לי להשמיע קול איתן ללא חשיפה ציבורית". 
  
גורדון מנצל את הבמה בהאפינגטון פוסט, וקורא לאלה שעברו תקיפה מינית, "אני מתחנן אליכם. הושיטו יד! סודות לא הופכים להיות טובים יותר עם השנים, על כן אל תיתנו להם לרתוח בתוככם..." הוא מספר כי למרות הטיפולים הקבוצתיים והאישיים, הוא חיפש צדק. 

אך הוא מספר כי שיחות עם הרבנים שפגש לא סייעו לא, להפך: "לאחר שאזרתי אומץ למסור פרטים אלה בדלתיים סגורות עם רבנים, אני - כמו רבים אחרים, נפגעתי מחוסר תגובה הולמת. ללא כל חקירה או בחינת הנושא. אחד ממנהיגי בית הדין הרבני של דטרויט אפילו הצהיר שההאשמות שלי הם 'מילה שלי נגד המילה של התוקף' וכי 'אין מה לעשות בנושא'. בנסיון נוסף לעמעם את הטראומה הוא הוציא ספר גמרא גדול ועודד אותי לקרוא את המילים בצורה פתטית, כדי לנסות ולהתגבר על הכאב שלי, ו'להחיות את רוחי'. לימוד תורה לא סייע לי במאומה או למותקפים אחרים בקרב הקהילה היהודית. אני עדיין מרגיש נבגד מחוסר הסימפטיה וחוסר פעולה שלהם". 

"הקהילות היהודיות המבודדות בדטרויט, בולטימור, ניו יורק ומספר גדול של קהילות דתיות, אקדמיות או אתלטיות ברחבי צפון אמריקה כבר לא יכולות להחביא את סודותיהן. ישנה התקדמות עצומה בניסיון להשיג צדק לכל הנפגעים.... יותר ויותר מאיתנו מקבלים סיוע, משתפים את הסיפור שלהם ומעצימים אחרים". 
לאחר שתיאר את החוויה המחרידה מעברו, מבקש גורדון לתת גם פן חיובי לסיפורו: "הילד שרד, הילד החל לפרוח. הילד הזה הוא אני, וזה הסיפור שלי". "שמרתי את הסוד שלי במשך שמונה שנים. סבלתי בשקט את זוועותיו של הגיהינום הפרטי שלי. סבלתי קרוב לעשור של זעם, דמעות והרס עצמי טוטאלי. הזכרונות מעוררים בחילה. הבושה - אין כמותה". 

אך גורדון מוסיף את תקוותו שיוכל לסייע לנפגעים נוספים: "האם זה הוגן? לא, זה לא. אבל אני יודע שאוכל לעשות משהו חיובי עבור האנושות, במיוחד עבור אלה שתמימותם נגנבה מהם. אני יכול להציע תקווה, להדריך ולייעץ לאלה שעדיין סובלים. אני יכול להיות מנהיג... יצאתי לעשות שינוי. תבעתי את התוקפים שלי בצורה רשמית באמצעות רשויות החוק האמריקאיות, והתביעות עדיין עומדות נגדם". 
 

צילום: חטיבת דובר המשטרה
''אוכל לעשות משהו חיובי עבור האנושות'' צילום: חטיבת דובר המשטרה

"בארץ התנדבתי לארגון ישראלי כדי לתמוך במותקפים ובמשפחותיהם, ובמקביל אני מציע ייעוץ והכוונה לחברים ואחרים שהותקפו, שעדיין סובלים בשקט. כעת, אני משתמש בניסיון שלי כדי להגביר את המודעות לנושא הזה, שעדיין נושא סטיגמה שלילית כל כך, שרבים מתעלמים ממנו או נמנעים מלדון בו". 

כשגורדון מזכיר את הארגון הישראלי בו החל להתנדב, הוא מתכוון ל"מגן" - מרכז בבית שמש המסייע לצעירים שהותקפו בידי פדופילים, שבו התנדב בימיו הראשונים כעולה חדש בישראל. 

"כיום, אני מכיר אישית יותר מתריסר מותקפים מהקהילה היהודית של דטרויט ומאות אחרים מרחבי ארה"ב והעולם. זה יכול להיות הבן שלכם או הבת שלכם, חבר בעבודה או מהחיים. יכול להיות שבחיים לא תגלו זאת". כותב גורדון. 

"חייבים לעצור את זה", הוא מסכם, "אם נמשיך לטאטא את הבעיות שלנו מתחת לשטיח, בסוף ניפול מהן. הגיע הזמן להתייצב עבור עצמנו, ילדינו וקהילותינו. הגיע הזמן להקריב את הנוחות של הימנעות מהתעסקות בנושאים האלה, הלא נעימים ומביישים, ולהתרכז בכבוד החיים. אם אני יכול להשמיע קול, גם לכם יכול להיות. קחו עמדה, תהיו מנהיגים אמיתיים. תסמיקו לכמה דקות כדי שאחרים לא יצטרכו לדמם". 

פסקת הסיום בווידיו של גורדון מצמררת במיוחד לאחר מותו. הוא כתב כי "אחת הסיבות לכך שמותקפים מינית נקראים 'ניצולים' היא משום שרבים מהם פשוט לא שורדים את זה. כל כך הרבה מתביישים מכדי לנסות ולמצוא פתרון, ולעיתים רבות נכנסים לדכאון, אלימות, התמכרות ואף לעיתים נופלים לזרועותיו של המוות. אך אפשר להיות אמיצים ולעמוד על מה שאנחנו רואים כנכון. יחד - הקולות שלנו יכולים להיות חזקים יותר. אני יודע שלבד לא אוכל לשנות את העולם, אך יחד נוכל לעשות שינוי". 

No comments: