Friday, September 26, 2014

ראש השנה תשע"ה

ראש השנה תשע"ה

א' בתשרי, שנה עברית חדשה. כמה מתאים שהתחלה חדשה נפרשת בפניי בדיוק בתקופה הזאת. התחתנו בכ"ד אלול תש"ע, ואנחנו נפרדים באותה תקופה ארבע שנים מאוחר יותר.

יש לי הרבה מחשבות ותהיות לגבי התקופה המפתיעה והמשונה הזאת ועל התקופה שעומדת בפתח, אבל מוקדם מדי לדעת בדיוק מה פשרם ומה מקומם, אז אני לא ארחיב עליהם, ובינתיים אני חיה מיום ליום ונותנת לדברים לקרות בשלווה, מקדמת את העתיד ומניחה לעבר, בזמן הנכון.

זכיתי לבלות חלק מסעודות החג עם חברים יקרים, והבוקר הייתי בחלק מהתפילה בבית הכנסת המסורתי באגרון (כשאני משתתפת בתפילות, זה כמעט תמיד שם. מאוד אוהבת). יש לי מחזור תפילה מיוחד של המשורר יונדב קפלון, שקיבלתי מההורים של גילעד לפני כמה שנים. הספר ממותק בסיפורים, מדרשים, מעשיות ושירים מכל מיני תקופות, לצד התפילות הרגילות, ואני נוהגת לעיין ולקרוא את הנספחים המעניינים האלה כל שנה כשאני פותחת את המחזור.

אני רוצה לצטט כמה מהדברים שכתובים שם שקראתי היום:

זלדה

לא ארחף בחלל
משולחת רסן
פן יבלע ענן
את הפס הדקיק שבלבי
שמפריד בין טוב לרע.
אין לי קיום
בלי הברקים והקולות
ששמעתי בסיני.
*

"עת המשפט – עת רצון" / הרב קוק, "עולת ראיה"

מהלך המשפט האלוהי התמידי, בכל שנה, הוא בדרך צדקה, להעלים עין מסוררים ולהמתין להם לתשובה; שעבירה גוררת עבירה ומטמטמת הלב ומקשה את האפשרות לתשובה (...)
*
דומה לרעיון של מרטין לותר קינג (כמה עשורים מאוחר יותר) שאני נוהגת לכתוב עליו- מותר לשנוא מעשים של "אויבים" אבל אסור לשנוא את ה"אויבים" עצמם, צריך תמיד להמשיך לאהוב אותם למרות הכל. גם הם נולדו "בצלם אלוהים", גם בהם יש טוב שאפשר לחשוף, ובאהבה הזאת ניתנת האפשרות להתפייסות. אם מקשים את הלב, לעולם לא תבוא ה"תשובה" או השלום.

אני חושבת שבחיים הפרטיים של כולנו, מאוד חשוב לזכור ולהשתדל לא להקשיח את הלב ולזכור לסלוח לסלוח לסלוח, ולאהוב, גם אנשים שכביכול ממררים את חיינו, כי רק על ידי הפתיחות הזאת יבואו התשובה, ההתפייסות והאהבה. אנחנו עם של אהבה- לא של שנאה. עם של אור- לא של חושך!

עכשיו אני רוצה לצטט מעשייה שהצחיקה אותי, גם מתוך המחזור (בקצרה):

אישה עגונה מיררה בבכי לפני ה"מגיד" מקוזניץ: בעלי טען כי מכוערת אני וברח לו למדינות הים. אמר לה ה"מגיד": שמא באמת מכוערת את?
הכיצד?! הזדעקה העגונה, והלוא תחת החופה, ביום חתונתנו, כה יפה הייתי בעיניו! ניחמה הצדיק בדברים רכים... (ואז המשיך להסביר איך שזה משל לעם ישראל בהר סיני ועל הרצון שלנו שאלוהים ישוב אלינו...)

אמנם עצוב שהאשה הייתה עגונה, אבל סיפור קצת מצחיק. ומפני שהגירושים שלי ושל גילעד שטים על מים רגועים ואנחנו עושים הכל בהדדיות, אני מרשה לעצמי לצחוק על סיפור של רב שאומר לאישה שאולי היא באמת מכוערת. (ומי יודע, אולי בשלב הטקסי של מסירת הגט מגילעד אליי יש איזה שלב שבו מישהו אומר לי שאני מכוערת P: אי אפשר לדעת למה לצפות ברבנות של היום. סתם)

ועוד ציטוט אחרון ובזה אסיים לעכשיו:

ר' נחמן מברסלב / שיחות הר"ג

אצל ה"עולם" השכחה היא חיסרון גדול, אבל בעיניי יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא הייתה שכחה לא היה אפשר לעשות שום דבר (...). אם היה זוכר כל מה שעבר, לא היה אפשר לו להרים את עצמו (...) בשום אופן! גם, היו מבלבלים את האדם מאוד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשיו, ע"י השכחה, נשכח מה שעבר (...) ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך. ועניין זה הוא עצה טובה גדולה מאוד...

אז אני מאחלת לעצמי שאזכור רק את הדברים הטובים בחיי עם גילעד אהובי, שהיה בשבילי האחד והיחיד למשך שש שנים, ולא אהרהר בחרטות ובאכזבות, וגם לא אהרהר יותר מדי במה שכבר אין, אלא אפתח את עיניי לראות מה שיש עכשיו, את כל העולם היפה והאנשים הטובים שעוטפים אותי, ואת מה שעומד להיות- כל הדברים הטובים שעוד יבואו. אברך על כל האפשרויות הנגלות והנרקמות במעלה דרכי, על העולם שיש לו בשבילי מלא דלתות פתוחות שאני כבר חשה אותם ועומדת בפתחם.

ואני מאחלת לכולם, כמו שכתב הרב קוק, וכמו שאמרו עוד רבים וטובים כמו מרטין לותר קינג, לסלוח ולאהוב ולתת מקום לתשובה.

אני מעריכה את כולם מאוד.


שנה טובה (ושנה של טבעונות וחמלה!)

No comments: