Saturday, January 17, 2015

הייתי בערב שירה וזיכרון לזכר ורד לב (מיה גאיה). בעיקר הזדהיתי עם הכאב שסיפרו שמיה גאיה סחבה איתה של לחיות בעולם שיש בו כל כך הרבה רוע. בסופו של דבר זאת הסיבה שהתאבדה. לא רצתה להיות חלק מעולם כזה. שלושה דברים שאני רוצה להגיד: 1) הבנתי שאני לא לבד כשאני מוטרדת עד שיגעון מהידיעה שברגע זה ממש (בכל רגע זה ממש) יש ילדה או ילד שחווים, בכאב, בבהלה ובאימה, התעללות מינית בתוך המשפחה. 2)בן זוגה, יובל, אמר- כשמאמינים במשהו, חייבים ללכת איתו עד הסוף.
ואני חוזרת וכותבת, כי זה הדהד בי כמה פעמים:
כשמאמינים באמת מסוימת, חייבים ללכת איתה עד הסוף.
גם כשאף אחד לא מקשיב ולא מאמין וגם כשאתה לבד במאבק.
3) מונה אמרה- החיים הם יותר מסך הטרגדיות.
וגם אמרה- שתיקה היא טרגדיה בפני עצמה.

No comments: