Monday, January 12, 2015

(מלפני כמה ימים)

הוא נרדם ולי יש עוד מילים בקצה הפה, אז אני אלך לכתוב במחשב, ואני חושבת על המילים הראשונות שאקליד כשאני משתחלת מחוץ לחיבוק ונותנת לו נשיקה. המילים החסרות של הדיבור יורכבו עכשיו על המסך. רציתי לשאול משהו עוד בתחילת השיחה כשזה עלה אבל הנושאים עברו וכבר התחלפו עוד כמה חצאי מחשבות שרציתי להגיד ועכשיו כשהמוח שלי באטרף של מחשבות (כי התחלנו לדבר והדיבור נהיה קרוב וסוחף ואז התחלת להירדם), אני חייבת לפרוק את זה איך שהוא, אז אני פונה למקלדת. והנה אני, באמצע הלילה, כשגשם דל מטפטף בחוץ (כי אנחנו באמצע "סערת השלג", נכון?) אני עם בגדים חמים ושמיכה עליי, ורק האור של המסך מקרין ומאיר אותי, ורק את המקלדת שומעים ואת הנשימות של כולם (שלושת הכלבים ואתה), ואת עצמי מקריאה בלחש את כל מה שאני כותבת (ואני לא יודעת למה אני עושה את זה תמיד. אולי כדאי לי להקליט את עצמי ככה יום אחד). ועד לפני חצי שעה הייתי מלופפת בחום שלך ואני עדיין מרגישה את החום שלך כי הבית שלך קטן וחמים. הכלבים ישנים בשלווה, וגם אתה. ואני חצי נרדמת חצי רוצה להמשיך לכתוב. ואני אלך לישון. לילה טוב עולם.


No comments: