Wednesday, April 22, 2015

אחד הלילות היותר קשים בחצי שנה האחרונה.
הרבה בכי הלילה.

בשנה שאחרי המכינה (2009) הייתה לנו שבת בנחלאות עם איש חרדי
הוא הפריד ביני לבין גילעד בסעודה
(אני למשפחה אחת והוא למשפחה אחרת)
וכל כך כעסתי
ושמרתי טינה לאיש הזה
ושנים אחר כך נזכרתי בזה וצחקתי לעצמי, בתוכחה כלפיו, באומרי לעצמי--
"שיראה אותנו עכשיו! הוא לא ידע שאנחנו זוג רציני ושנתחתן. הוא זלזל בנו
ושיראה אותנו עכשיו!"
ועכשיו יש עוד השלמה למשפט
(ולכל משפט שהיה מושג יסוד בחיי הקודמים יש עוד המשך ושינוי, שעלול לקבל עוד תוספות בחיים ואין לדעת מתי יהיה סוף פסוק והכל יהיה חתום)
עכשיו אני בעצם כבר לא נשואה לו
אז מי צוחק על מי עכשיו?
וכשהייתי עם נתי,
ב2007,
כתבתי שיר על איך שכל הזוגות סביבנו מתחברים ונפרדים, ורק אנחנו נשארים תמיד.
ואז גם אנחנו נפרדנו
אבל אז הייתי עם גילעד,
וסוף הפסוק של אז היה 
"כשכולם מסביבנו מתחברים ונפרדים, אנחנו נשארים תמיד"
מושג היסוד של אז: אנחנו נשארים תמיד.
ועכשיו מושג היסוד הזה נפל מקומתו
ואין הוא עומד איתן
ורוחות השינוי מאיימות על הכל.
והנה אנחנו כבר לא ביחד,
ואנחנו מאותם זוגות שכתבתי עליהם.
ומתי אשאר עם מישהו לעד
והאם הוא יהיה מדהים כמו גילעד?

No comments: