Sunday, July 12, 2015

אני היא ההורגת
אני הרגשתי אותו במו ידיי
הרגתי אותו במו ידיי
ה"ש" מבדיל בין הרגש להרג.
ה"ש" של שמואל.
ה"ש" נותן את החיים
את התינוק שעוד לא עיברנו
אני היא הרוצחת
של תינוק מתוק
ויפה.
אני היא.
אני לקחתי את חבל הטבור שקשר בינינו
וסובבתי סביב צווארו של החלום
הדלת לא פתוחה
אין גינה עם פרחים
התינוק לא יושב בידי
ולא בידו.

אני היא האשמה.
אני רקמתי ויצרתי אותו, ואני בשפלותי העזתי לחסל אותו, ככה, כאילו לא היה.
אבל הוא
הוא היה
הוא היה היה היה
השרידים שלו שורטים אותי
הוא היה כל כך קיים
בחוסר הנוכחות שלו
הוא היה כבר איתי, הוא עדיין זרע בתוך שמואל וביצית בתוכי,
(עדיין מנענו מהם להתאחד בזמן הנכון בחודש)
והוא עוד לא נוצר
אבל השורשים שלו כבר ניטעו.

אני.
אני היא הטובחת
של כל הטוב,
של כל היופי.



ואני רוצה להחיותו
כאן, עכשיו, היום.
אני רוצה להחיותו.
אבל אולי פספסתי את המועד
הפכתי את היוצרות

אולי הוא לא יחזור
אליי.

הרחם והלב שלי יישארו ריקים.

*

אני מדמיינת אותו נכנס בדלת.
האם אי אפשר להימתק בגופו
להידבש ברוחו
שוב?


**

ולפעמים אני מרגישה
שהביצית בתוכי
והזרע בתוכו
הם הנחמה
לעולם כולו

No comments: