Monday, April 02, 2018

מִרְיָם


מִרְיָם

פעם ניסיתי למצוא משמעות לשם שלי.

היה איזה מילון - לא זוכרת כבר איזה - שלימד אותי ש"מִרְ" זה טיפה, ומכאן השם שלי - מִרְיָם - התפתח להיות "טיפה בים", "sea-drop". ובכן, אני מאוד מחוברת למים ולדימוי של מים, ואוהבת את האלמנט הזה בתוך השם שלי.

ופתאום, כאשר שמעתי מישהי משחזרת את סיפור יציאת מצרים בשבוע שעבר, נבזק בי חיבור בין משמעות השם הזה לבין המִרְיָם המקורית, מִרְיָם המקראית, הנביאה, שכל חייה היו רקומים בסיפורי מים.

מִרְיָם הובילה את עם ישראל בשירה ובריקודים במעבר ים סוף. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

היא הובילה אותם דרך הים, דרך הכוח האדיר הזה שהוא המים, שבדרך נס (על-פי הסיפור) נבקע לשניים.

בילדותה, היא ליוותה את משה לאורך היאור כאשר הוא הונח בתיבה ביאור על-ידי אמו יוכבד. "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד".

ובהמשך, יש את סיפור באר מִרְיָם. הבאר הזה, על-פי המסורת, הוא באר מים שליווה את בני ישראל לאורך נדודיהם במדבר. על-פי הרב ויקיפדיה: "לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים". ולבסוף, על-פי המסורת, המים מהבאר נגנזו בים כינרת.

ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "ופי הבאר - בארה של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ"א) עלי באר - ענו לה."

"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים..."

מִרְיָם גילמה את כוח המים, וכוח השירה.

מים ושירה. שירה ומים.

____


בהגדה שקראנו בליל הסדר הראשון הייתה פסקה על מנהג (שלא הכרתי קודם לכן) של "כוס מרים". מניחים כוס במרכז השולחן - דומה לכוס של אליהו הנביא - כוס של מרים הנביאה, ובה מים. ההגדה הוסיפה וכתבה, "יש משפחות הנוהגות להעביר את הכוס וכל משתתף מוסיף מהמים שלו לכוס מרים ומשתף ברכה או תקווה של חירות." 

____


בליל הסדר השני, הוזמנו למשפחה אחרת. הבית שלהם מואר ומעוטר בצבעים שליווים ובפריטי אמנות נעימים לעין וללב. ההימצאות בתוך הבית - ובחברת בני הבית - היא חוויה של התרפקות. במהלך הסדר, סיפרתי על הגילוי שלי מהערב הקודם אודות כוס מרים. הגילוי ריגש אותי כי הוא המשיך את מטאפורת המים-החיים הקשורים בשם ובחיים של מרים. המארחת - אישה קשובה ואדיבה עם עיניים בורקות, מיד קמה ממקומה וניגשה למלא כוס מים. היא הניחה אותה במרכז השולחן. אחר כך, רעיון הריטואל המקודש הזה זרם לתוך עשייה. בהתלבטות קלה אם ומה לומר, ואם בקול רם או בלב, המארחת הרימה את הכוס והתחילה. היא מזגה מעט ממימיה לתוך הכוס, עצמה עיניים ושיתפה בקול בחירויות שהיא מייחלת להם בעולם הזה. היא מסרה למי שישב לצידה, והוא בתורו מזג מעט מים, ואמר מילים יפות מתוך ליבו, והעביר הלאה...

No comments: